אנחנו משתנים כל הזמן. טבעם של החיים וטוב שכך. אנשים שממש לא משתנים קצת דוחים אותי. טוב דוחים זו מילה קשה ולא ממש נכונה. מרתיעים אותי זה יהיה יותר מדוייק. התקעות זה גם חלק מהחיים אבל לתקופה מבחינתי. אדם שבוחר להיות ככה שנים זה גם בסדר אבל אני לא רוצה כזה בחיי.
קצת כמו הזיון שלא נגמר. יתרונות יש לו בשפע ועדיין, נתקע במקום מסויים במהות של בן 20+. מה לעשות, לא סקסי.
פתאום היום מרגיש לי שאני מניחה קצת לאופציית ההיכרות מהכלוב. לא מתסכול. מתוך שלווה שמגיעה מהבנה שכנראה מכאן זה לא ילך.
אני אשאיר את האופציה פתוחה אבל בראש, שחררתי כרגע יותר מהרגיל.
אנשים פה מונעים או מציגים כל כך את הפטישים והפנטזיות שלהם שהם לא רואים מי מולם, הרבה פעמים לא מחפשים בכלל אדם גם אם יודעים שהם רוצים חבילה כלשהי שמגיע עם ייצור אנושי. זה מרגיש כאילו המעטפת תגיע בשר ודם אבל בעיקר חשוב שהצרכים יסופקו והפנטזיות יוגשו במדוייק. אם בעולם הונילי אנשים היום שקועים בעצמם, ברצונות שלהם ובאמונה שיש שפע בלתי נדלה של אפשרויות היכרות שהאינטרנט והאפליקציות בעיקר פתחו, כאן זה מרגיש שזה מגיע הרבה פעמים עם תת יכולת. כותרות חשובות יותר מאנשים. מהצד השני יש כאן את אלו שכל כך מלאים בעצמם שאני תוהה אם הם יכולים בכלל לדחוס למרווח הקטן שנותר, מישהי(ו) נוספת עם רצונות ואישיות וצרכים ותחביבים... פנימה. מה הטעם אם אתה שם בעיקר את הדגש על עצמך בראש הפרמידה ולא על זוגיות וקשר?
אנשים כאן לפעמים כל כך חיים את הסרט שהם נכנסו לתוכו ונשאבים כל כך פנימה שהסרט לא יכול להיות מחובר לחיים, יש הקבלה אבל לעיתים נדירות שילוב וגם אם יש שילוב, הסרט כל כך מורכב, שוב, כי הם נשאבו כל כך פנימה בלי בכלל לבחון לאן ולמה הם נשאבים שלי זה לא עושה את זה. אני מעדיפה היום לעשות עם עצמי עבודה פנימית אחרת מאשר לרדוף עוד פנטזיה ולעשות V ולהרגיש שבגלל זה כבשתי את האוורסט.
עשיתי מאלו מספיק בשביל להרגיש מסופקת. עכשיו אפשר להגשים רצונות וצרכים בשקט. אין צורך לרוץ מרתון או לרוץ 100 מטר או לרוץ בכלל רק בשביל להרגיש שעשיתי V על משהו. אני רוצה לעשות V על החיים, לא על רעיונות שיצאו מכלל שליטה והם מובילים אותי במקום שאני אוביל את עצמי.
אני לא בטוחה שאני מעבירה את עצמי בצורה ברורה אבל בראש שלי זה מובן.
אני מגיעה הנה עם הרבה הרתעות מלהכיר מפה מישהו שפוי, לא שאני לא חושבת שזו אופציה. היו לי בני זוג נפלאים שהכרתי פה אבל זה מורכב יותר ומצריך ממני לסמוך שמי שמולי נכון ושמי שפונה אלי יהיה סבלני לקצב שלי או שיסחוף אותי כל כך שהקצב ישתנה מתוך עצמו.
אולי גם הבחור, שהוא לא הכי הכי הכי טיפוס שלי מבחינת מראה בעולם אבל בנתיים משעשע אותי וללא ספק אינטיליגנטי, פותח אופצייה ובמקביל יש את שני אלו שגרים לידי. איזה עונג יהיה שוב להכיר מישהו שתוך 20 דקות נמצאים מבית לבית, מדלת לדלת.
אני מתגעגעת ללעלות על הווספה ותוך טיפונת יותר מרבע שעה של מוסיקה באוזניות וחיים שוקקים ומרתקים של רחובות יוצאי דופן, להיות אצלך או לדבר ותוך מצמוץ אתה אצלי. זה כל כך פשוט שזה נפלא
אתמול הצלחתי לדחוס גם את הכוסמטיקאית יחד עם עוד 1000 דברים אחרים (יום מתיש עד אימה אבל בתמורה, היום לא קמתי עם שום שעון, ישנתי עד הצהריים וכבר לפנות ערב ואני עדיין בהמרחות נהדרת ושלווה בלי להרגיש אשמה אז זה היה שווה את זה)
יצאתי ממנה חלקה ומלאת מחשבות
אולי העייפות עשתה לי את הלחיים סמוקות בערב
התבוננתי בעצמי בראי
שפתיים בשרניות וסקסיות, ורדרדות בלחיים ואני במראה חדש
נראה לי שזה הכיוון, לגוון לי את עצמי אחת לכמה זמן ולהרגיש סקסית מהחידוש.
יש משהו מרומם בלהרגיש סקסית בבערך כל מצב צבירה
מה שכן, זה גורם לי לרצות לנצל את ההזדמנות של החלק, הסקסי, היפה, החדש הזה ולהתפנק יחד עם בן זוג על ההפתעה והחידוש
קצת מרגיש בזבוז לחוות את עצמי ככה לבד
בימי עומס ועייפות אני מרגישה כמה הרוח והנפש שלי צונחות. בשאר, אני כל כך מלאת אהבה והשלמה והנאה ככה שהמטרה הקרובה, אם תוגשם בקרוב, תשדרג אותי לגבהים אחרים. אני צריכה לאזן את החיים יותר. כמה נפלאה זה יכול להיות. כמה לא פשוט זה ליישום אמיתי.