לפני 8 שנים. 16 באפריל 2016 בשעה 17:56
השיר קלע בדיוק את המציאות לרצון חיים משותפים בין עולמות מרוחקים
ועדיין, כמה הייתי רוצה עכשיו לעבור גבולות כמו אז ולהיות קצת איתך בשקט התהומי שלך, עם הלב הענקי שלך ובפשטות יוצאת הדופן שלא נתקלתי בדומה לשלך
אני חושקת בחולות צהובים ברגליים, כחול שנפרש מעבר ליכולת הראיה, בפלטה הרגועה הזו שקמים איתה בבוקר כשהזריחה ואני יחד פותחות את היום, בשנורקל ושעות של ניתוק מעולם אחד לעולם אחר
בלגעת בעור שלך. להעביר גוף לבן על גוף מושלם עם עור ילדות בצבע שוקולד. בלדחות את החזרה הביתה עד לשנייה האחרונה של הויזה רק כדי לספוג עוד קצת
אני מתגעגעת לשלווה שלי איתך.