שמוציא ממני את החלקים האלו
חלקם חלשים כמו שכבר הרבה זמן לא צפו בי
חלקם גם מכוערים
היום בדרך הביתה תהיתי איך אחרי הדברים המכוערים שעברו בנינו לפני מקטע, עדיין יש רצון להיפגש. מה מושך אותנו עדיין ואיך הצלחנו לשים בצד / להרפות מהגועל שהיה.
אני לא אצליח לשנות אותך כי אי אפשר באמת לשנות אנשים.
אנשים משתנים כשהם בוחרים ודרך עבודה קשה שלרוב אורכת שנים
אני גם לא רוצה להיות במקומות של מטפלת בתוך קשרים זוגיים ואפילו עם חברים אני היום שמה גבולות הרבה יותר ברורים.
שנות הטיפול שלי באנשים כמו שהן היו בעבר עברו.
אז אם אני לא רוצה לשנות, אני חייבת להכיר בחולשות וביכולות הבגרות הרגשית שלך
ואם אני מכירה, ואני די מכירה במציאות המסנוורת
למה אני לא מרפה ומתרחקת?
בכלל, אנחנו לוחצים האחד לשנייה על נקודות תורפה רציניות וזה אף פעם לא בריא או טוב. זה מוציא דברים מכוערים. תמיד.
אני לא רוצה לעשות לך רע או להעציב אותך. החיים שלך מורכבים גם ככה.
אני לא רוצה גם להכיל התנהגויות שלא מקובלות עלי ולא נעימות לי רק בגלל שלך קשה וזה מושלך על הסביבה שלך.
היום הגעתי (מה שקורה אחת לכמה זמן) לשבירה
אני לא מבינה למה אני מכירה או למעשה לא מצליחה להכיר כי מי שאני כן מכירה הם מוזרים / דפוקים / נכים או פשוט אנשים נפלאים שלא מתאימים לי או אני לא להם. גם כאלו שנזכרים בי אחרי תקופה ומנסים לחזר שוב לא עושים לי את זה. אם ניסית להכיר אותי פעם אחת ולא ידעת לסגור את זה יפה, אני לא בעניין של לנסות להכיר אותך עוד פעם.
ואז אני בוכה לך בטל (מצב נדיר) ואתה שם את הכל בצד ורוצה רק שאני אפסיק לבכות
למרות שהבכי הוא לא העניין. היה הרבה יותר נפלא אם היית מקשיב לתוכן שלי אבל כאן אנחנו חוזרים למקטע שכתבתי מקודם על יכולות..
אני מקווה שאני לא מכבידה עלייך
אחת מתוך מיליארדים באותה סיטואציה אז לא מחדשת דבר
אבל אני מרוקנת מלנסות להכיר פרטנר
ואז כמו תמיד, יש את המנגד
מנגד - אם לא אנסה, גם ככה לא יהיה לי אפילו סיכוי להכיר מישהו
מרגישה במלכוד 22