ריבוי מאנייקים קיצוניים ברצף ואני קולטת יותר ויותר לאחרונה עד כמה אני לא באמת רוצה להכיר. כמה אני אנטי ומערימה קשיים.
היתה בי כזו סבלנות ורצון משולב בחדווה להכיר ואחרי תקופה שכזו, פינצ'רו לי את מאגרי האנרגיה וגם קצת או הרבה את האמונה (לא לנצח, גלגלים / החיים נעים ומניעים כל הזמן)
אני לא ממש נחמדה למי שמנסה להכיר אותי
לרוב אני לא נחמדה בצדק. ולאחרונה בורח לי להיות לא נחמדה גם כשלא מוצדק.
הייתי שמחה להיות האני המרוככת, הסבלנית, היותר ורדרדה בהשקפה
אבל
זה לא מה שקורה כרגע
אני תוהה אם לפחות עד שאתהפך חזרה למצב בו אני יותר מסוגלת להכיר, אם לא כדאי לסגור אופציות היכרות במקום להיכנס למקומות לא נעימים ונחמדים עם אנשים.
שום דבר כמעט לא מוחלט או וודאי בחיים וכמו הכאפות ככה גם ההפתעות החיוביות מגיעות לפעמים משום מקום
רק קשה לי להאמין שכרגע יגיע אלי מישהו שיהיה כל כך מדוייק וכל כך סבלני ואמיתי, שיצליח להגיע אלי בדיוק (מרחיק לכת) כמו שאני צריכה
לפחות אני מסיימת השבוע פרוייקט שתיעבתי בעבודה
מודה להשם אדוני אלוקינו אדוני אחד שהביאני הלום