בא לי לרוץ אל או לברוח אבל אלייך
אל העור הרך שלך והנפש השקטה שמרגיעה את הכל יחד עם גלי הים ורחש המים שיוצרת הרוח רק בשעות מסויימות, כשהכל שקט עוד מהשקט התמידי.
אני כמהה לניתוק.
שיא המחשבה יהיה על מה לאכול. כל כך שונה מהיום יום שלי, בו המוח זה כלי העבודה שלי והמוח שלי זקוק להפסקה כבר תקופה.
להתעורר כי ממש חם ולהיכנס לים. לטבוע באין קול, באין אדם. לבהות בחיות, בדגים באלמוגים ולתת לזמן שעובר שם, בעולם אחר, לשנות בי את האנרגיה הפנימית
לצאת מהמים ולערבב את הגופים שלנו בשני צבעים שמרתקים לי את העין ומרגשים לי את התאווה
בא לי לבהות בך שוב ולהתרגש באופן כל כך חזק שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני רוצה את המבטא שלך מדבר איתי במילים פשוטות. אני רוצה את הפשטות הקסומה שלך. אני רוצה פשוט בחיי.
בימים עמוסים או בתקופות עמוסות המחשבות עלייך עולות ומציפות זכרונות וכמיהות. כבר שנים.
רומן של שנתיים רק לתקופות קצובות. לנסוע ולחזור. משיכה מטורפת. שקט קסום. אין כמעט אנשים.
יש אותנו, מה לאכול והשונית.
פה ושם לעשן משהו ולתפוס ראש אבל אפילו את זה לא צריך. החיים שם שקטים.
אנחנו כל כך שונים. בהכל. מהות, מנטליות, תרבות, שפה, חיים, קצב. הכל
ואיתך, כשהיינו יחד, זה עבד. אולי כי זה היה תמיד בבומים אינטנסיביים של שבועיים מלאי הורמונים וקסם וריגוש ואהבה ואז הפסקה קצרה לעוד שבועיים או לעוד שנה ושוב הבום האדיר הזה. השוני בנינו, שלי ושלך היה לי נעים
כבר המון זמן שאני לא מצליחה לייצר שקט פנימי
זה משליך על העולם החיצוני שלי וחוזר עם אותה אנרגיה לעולם הפנימי שלי
בא לי לספוח אותך ואת האנרגיה שלך לכל נים ונים שיש בי
כמו פעם