נרדמתי אתמול בשעה די מאוחר כי ידעתי שיש לי היום יום חופשי ואני לא חייבת שום דבר לאף אחד פרט לעצמי. אני רוצה להספיק מלא דברים היום ורק אחרי הצהריים קבעתי משהו. עד אז פנויה להשלים שעות שינה, לנוח בשקט וגם להספיק מלא
בתכנון היה לישון 10 שעות שינה (אולי פחות) או לפחות להיות עם אופציה כזו
החתול המתוק שלי רצה להיכנס ואין לי לב להשאיר אותו בחוץ אם הוא מבקש להיכנס. לאחרונה הוא נמצא הרבה יותר בבית ואם זה מה שנעים לו (וגם לי) אז הוא מוזמן. תמיד הייתי בגישה שבעל חיים צריך להיכנס ולצאת מהבית לפי הרצון שלו אם יש את האופציה.
הוא כל כך חמוד ולמען האמת אחד הייצורים (ואני מכלילה כאן גם אנשים) שאני יותר אוהבת בעולם כבר כמה חודשים טובים.
אז יאללה בחור, סיים לנשנש את האוכל שלך בפעם העשירית היום וכנס לחדר שינה. סגרתי את הדלת ככה שלא יכנס אור והוא יתעורר מוקדם אבל ידעתי שהוא גם לא ישן כמו תיכוניסט מצוי ומתישהו הוא יבקש שאוציא אותו החוצה. זה בסדר.
אז ישנתי קצת ואז קמתי לפיפי (לא אופייני לי)
פעם אחת כי הוא התיישב לי על הראש ונו - הוא כל כך מתוק וזה כל כך נעים שמה זה עייפות לעומת המתיקות הזו?
ואז בבוקר (לפני 😄 הוא שוב בא לגרגר לי על הראש ואחכ שאוציא אותו
מאז אני ערה, עייפה ברמות היסטריות ועוד לא מצליחה לתפקד.
תוהה אם לנסות לנמנם בסלון או לנסות להמשיך לישון בחדר שינה, שינה איכותית יותר כדי שאקום אחכ ואתקדם במטלות שבא לי לסיים
באמת בניתי על להשלים שעות שינה שחסרות לי ובסוף ישנתי מעט מאד וגרוע מאד.
מזמן לא הייתי עייפה כל כך. אני מרגישה כמו אחרי מסיבה מצויינת, כשחוזרים בבוקר עייפים מהחיים ולא מצליחים לאפס את היום שלמחרת
ככה המוח שלי נשמע בחוסר תפקוד. חסר מהות ועניין. מלהג, מחשבות של יובש