במקרה הילד שלי מגיע עם זנב
הוא בטוח שהוא בג'ונגל ולמרות שנרגע ביחס לילדותו ונעוריו, הוא עדיין פראי למדי כשהוא מסתובב בחצר
נכנס ויוצא מהבית כרצונו כמו כל הילדים שהיו לפניו
נלחם מלחמות קשות וחוזר עם פצעים מטורפים הביתה ושובר לי את הלב כי אני בטוחה שהוא סובל ומאד דואגת כל פעם מחדש
כשאני שומעת אותו רב אני יוצאת החוצה להפריד
וכשמספרים לי על הזוועות שהוא מתחיל, אני מרגישה כמו אמא מבויישת שלא חינכה יפה את הילד שלה
היום אמרו לי שהוא הרג ציפור. רציתי לראות אם אפשר להציל אותה ומצאתי ציפור קטנה שוכבת על הגב שלה עם עיניים עצומות בלי לזוז.
נראית רדומה ושלווה ובכל זאת, הרגשתי כל כך אשמה
היום החלטתי וגם ביקשתי להפסיק לספר לי על הדברים האלו כל עוד אני לא יכולה לשנות
נמאס לי להתנצל או להרגיש רע
מחכה שהוא ירגע עוד. המגמה משתפרת ובכל זאת, הייתי רוצה שיהיה חתול בית יותר מאשר מלך הסאוונה