לפני 4 שנים. 27 בנובמבר 2019 בשעה 15:52
כנראה שככה זה כשלא בא לי הרבה זמן.
זה מבליח מבלי שליטה.
מצאתי את עצמי מתרפקת, רוצה עוד. עוצמת עיניים ונמסה מכמה שניות נעימות כל כך.
תזכורת גופנית רכה.
כמה מסקנות קטנות על הדרך.
מחשבות.
כשנפגשנו שלושתינו וחיבקתי לשלום את כל גובהו של ל
זה היה כל כך נעים ולא רציתי שיגמר.
משהו בהפרשי הגובה, בחיבוק הנמוך שלי שמגיע לו עד לחזה, הטיס אותי פתאום לזכרונות של מגע וגעגוע
אתמול הוא אחז לי את הכתפיים ברוך ולא הבנתי ואני לא יודעת למה אבל הוא נשען עם הראש שלו לכמה רגעים על עמוד השדרה שלי.
זה היה כל כך נעים שעצמתי עיניים ואימצתי את הרגע