רק תמונה של אשה יפה, באור אדום ותחת אדום על סדין אדום
אבל
יש בה גם את כל מה שלא ניתן לצלם בכלל . את מה שהיא מרגישה.
ואת החוויה שבתוכה משתוללת
תחושות ההתרגשות הרגשות וההתעלות והכלום..
בהתחלה הצליחה לספור הצלפות , התבלבלה ואז בכלל לא משנה
אבל החשוב בצילום היא התחושה שבה.
מה שעובר לה בראשה, זאת סערת
ההוריקאן של המחשבות
ובתירגום למילים מובנות זה כך ..
בערך
למה אני כל כך אוהבת כששונאת את הכאב?
כל כך כואב, כל כך רגוע
שונאת כאב. לא רוצה הצלפות
אבל רוצה עוד והרבה
למה אני עפה. למה מרגישה כבדה?
מרחפת לי.. יותר טוב מכל סם
הגוף כבד
המחשבה לא מפוקסת
האם אני כאן? בערך? בכלל לא? מאד?
למה אני שונאת כשמצליפים . למה אני אוהבת כל כך?
למה הוא לא מלטף לי את התחת?
למה לא נוגע בי ואומר שהייתי טובה?
כל כך רגוע ושלו, שקט לי. כל כך כואב ומשפיל וכל כך טוב
למה טוב לי אם רע לי?
ומה אם הוא ירצה עוד?. אני רוצה עוד.. כל כך טוב.. למה לא מצליף עוד?
שונאת שמצליף חזק
אבל חזק מרגיע אותי
עושה לי טוב. כל כך רוצה
כל כך צריכה
תמיד שנאתי את הכאב. לא רציתי בכל הצלפות
אבל בשבילו הסכמתי
וכעת לא מוכנה לוותר על זה
רוצה עוד והרבה
ושיחבק וילטף גם..
רגע.. מה עם החניקה ?
אוף.. . רוצה עוד.
אשה באור אדום תחת אדום סדין אדום
ושקט
