ראש השבט מספר...

ליד ביתי,ביער, יש מערה קטנה ונפלאה , ורק אני ידעתי על קיומה, הכניסה הייתה נסתרת,עד אשר פרצה שריפה ביער, וק"קל גילו את פתחה,ואף ניקו ופינו סביב לגישה נוחה יותר,היה לי שונה..אבל נראה מואר יותר, כי הקיר המסתיר נפרץ,זוהי מערה בת אלפי שנים שימשה מקום מסתור,כעין חדר גדול, עם חורי אוורור,ועם ווים בקיר אשר שימשו לחלון עץ,אבל אותי משמשים לצרכים אחרים.
מערה בסלע גדול ,כעין רחם ענקית,הרגשה של קדמוניות,של זמן אחר,עתיק, וללא חוקים..
לשם היינו מגיעים,עם הגלימות הלבנות,מדליקים נרות סביב,צללים מרצדים בטירוף על הקירות הקמורים.
מניחים את הגלימות על הסלע.,גופות לבנים,אורות האש מרצדים על הגוף הנצמד לקיר לקשירה.
אני קושר,בודק החוזק הנכון של הקשר, מלטף ישבן חמוד, ומכה בו בחוזקה.הזיעה באוויר תנועות של תשוקת כאב, תנועות של בקשת עוד.
אני מרגיש את חלצי בוערים בתשוקה,מרגיש את שרירי ישבני מתכווצים, מוכנים, רוצים ,מחכים לחדור.
מצליף עם ענפי מרווה שריחם מתפשט באוויר עם כל מכה,ועוצמת התשוקה עולה, עם עוצמת הריח.
קשורה בידיה בקשר יחיד לוו שעל הקיר,מסובב אותה אלי,מפשק רגליה כאשר הסלע המונה תחתיה, נמצאה בין כפות רגליה.אני עומד על הסלע והיא מושכת ידיה הקשורות ככל שניתן בכדי להגיע אל אברי הזקוף,לקחת אותו אל פיה,והיא תמיד ס"מ אחד רחוקה מכך.
מלטף את אברי,מרגיש את הכוח הרוצה לפרוץ מתוכי,את הלהבה שבי.
מבקשת בתחינה,ידיה מושכות ככל שניתן,כולה זיעה ותחינה,ואני עומד למולה,אוחז בשערה,מעביר לשוני הלחה על עינייה המתחננות .האבקה הלבנה של קיר המערה נדבקה לשדיה, לבטנה, ומצחה,והיא עם שערה הגולש ונע בפראות נראית כשפחה הראשונה שברא אלוהים, הראשונה שנלקחה לעבדות ולשבי..
מכיר את גופה,יודע על העונג שבו,אבל ממתין,העונג יגבר,יתעצם,רק שאמתין לרגע.
מכניס את כף ידי לגופה,והיא מכירה ויודעת,,היא מכירה ומשתוקקת,זה אשר היא חולמת, זה אשר היא רוצה כאשר מתקשרת אלי בתחינה בלילות של תשוקה.
ובתוכה אני מקליד את הרצונות שלי ,מקליד אותה שתצעק,שתכאב,תתענג..שהכאב יבוא בחוזקה עם הלחיצה במקום הנכון ,שהעונג יפגע בו,שרק ידי בתוכה,וידי היא הכול עבורה,ואני אדונה ושליטה,והיא כמריונטה נעה על רצון מחשבתי וכוחי,וההתכווצות מגיעות בתכיפות אחת נוגעת ברעותה,זרמתה נוטפת ממלאת את ידי נוטפת ארצה עת משחרר מעט..וזה נמשך עד אשר אחליט כי נגמר.
ואני חודר אליה,מחליק במהירות לפתח הענק שנפער, כאשר ידי פינתה את המקום מלא נוזל תשוקה זה.
ללא נשימה כמעט ורק החבל עוצר אותה מלצנוח ארצה,חיוך של שלווה ועונג על שפתיה,,מתמכרת לתנועות גופי בתוכה,ושוב פיה נפער רוצה לאחוז בי ואינה יכולה,ורק אברי בתוכה כמגע יחיד,כל גופי משתוקק אליה, אבל רק אברי נוגע,,יוצא מעט,ונכנס בעוצמה..
מסובב אותה, מפשק את פלחי ישבנה עם סימני שליטתי,וחודר פנימה,לתוך אשר שייך לי.