שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ראש השבט מספר...

שהפנטזיה של שנינו הופכת למציאות אחת...

כל הסיפורים הם אמת..האמת שלי..

הסיפורים..חלקם מציאות..חלקם בחלקם..וחלקם לא...
לפני 18 שנים. 14 בינואר 2006 בשעה 16:24

מה הדבר שכה מפריע לך? מה גורם לך להפגע בשקט, לא להגיד, רק להראות, שאבין לבד, אני כאדון מותר לי לעשות כרצוני, אבל חסר לי שלא מתאים לך, אני האדון כמובן, אבל הפרצוף שלך הנעלב והפגוע שאת אומרת :" אדוני מה שמתאים לך" מסיטה ראשך" אני לא אומרת לך מה לעשות"
יופי.. את מודיעה לי בעיניים כואבות שהכל בסדר.
לך תבין נשים, ושפחות ניתן בכלל להבין?

הייתי כאן - שפחה היא כלב.. איך נבין את שפת הכלבים...?
חולה עליך..
שפחה היא אשה.!
לפני 18 שנים
פסט - דילמה נאה...
מה על הדום לעשות כשמצהיר קבל כלוב ועדה כי אין הוא מבין את שפחתו?
לפני 18 שנים
כמהה לאהבתך - כמו שאתה מתאר את תגובותיה
וכותבת בשם עצמי באותה סיטואציה
דווקא לא הכל בסדר כשמגיבה כך
וכן רוצה שתבין או תשאל ותתעקש!
לפני 18 שנים
ליידי רין​(לא בעסק) - אתה אדון מיוחד,,שרוצה הבנות,,
"לרדת לעובי הקורה"
לא רק כלבה,,יורדת,,על 4
בדרכה היא עמוקה,,צריך יד מיומנת,,לנבור שם,,לגלות ביחד איתה,,
לפני 18 שנים
ילדה אסור ילדה מותר​(נשלטת) - להפגע בשקט.
הסיטואציה הכי כואבת שיש.
אתה הוא זה שצריך לדעת את כל כאבי הכמוסים ביותר.
את כל הסערה שמתחוללת אצלי בשקט.
אתה הוא זה שצריך להבין איך לפתור את הכאב, עיני נשואות אליך, תושיע אותי, תגאל אותי מייסורי.
תהיה לי לאבן יצוקה במדבר של כאב.

אדוני, אם אסיט את ראשי ממך יום אחד, תדאג שלא אחמוק מעיניך. דאג לישר אלי מבט ולהודיע לי- אתה כאן. אתה שלי ויותר מזה, אני שלך.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י