ראש השבט מספר...

יום אביבי, שטוף שמש צהריים הנץ הדואה מעל הסלע בן אלפי השנים סלע העצום שמשמש ציון דרך ברור למקום מפגש ארבעת הדרכים המובילות מכל רחבי הארץ לכיוון העמק הנמצא למרגלות ההרים
ממעל חגים נשרים, במעגל גדול שמרכזו הסלע הבוהק בשמש.
הנץ מבחין בארבעת הדמויות שכל אחת מגיעה מדרך אחרת, הם מתקרבים לאיטם לסלע בצומת. לא נראו מאיימים ולא נראו כטרף, בגלימות שעטו, בכובעים רחבי השולים שכיסו את ראשם ובמשקפי השמש הצבעוניים , נראו כמו עיני חרקים וכיסו חלק ניכר מפניהם. הנץ התעלם ורק הוסיף אותם לפרט מידע ועקב אחרי הלכתם האטית והעצלה בחום היום. תמיד ישנו סיכוי שאולי ציפור שיר קטנה תפחד ותתעופף מאימת הצועד, טרף מהיר לנץ זריז.
הראשון מבין ההולכים הגיע לצומת ,עמד, נשען על הסלע בצידו המוצל הצד שמשקיף אל העמק. כובעו חום כהה ותרמילו גם הוא עשוי מאותו העור ומאותו הצבע.. גבוה בשמיים חגו מספר נשרים במעגל מצטמצם והולך. ואליהם נוספו עוד כמה רחמים צהובי מקור בצפייה לבאות..
הניח ההלך תרמילו על הקרקע שלף את חמת המים העשויה מעור כהה, הרים ראשו והזליף מים ישירות לגרונו, לא קימץ. כבר קרוב הוא לעמק.
הגיע לסלע ההלך מצפון מערב. הניד ראשו בברכה , עיניו מוסתרות במשקפיו הצבעוניות . הניח תרמילו, הסיר את כובעו החום בהיר מראשו, נופף בו על פניו, כיסה ראשו שוב ושלף את חמת המים החומה בהירה מתרמיל העור החום בהיר שמונח היה על אבן שטוחה לצידו. כמעט יחדיו הגיעו השניים האחרים. הנידו ראש בברכת שלום ,אחד בכובע ותרמיל עור שחור, ואחר בכובע עור ותרמיל לבן מבהיק.הצטופפו מעט שהצל יספיק לכולם. לגמו בשתיקה את המים הפושרים,
פנה בעל הכובע החום בהיר :"איך זה שכולכם עם גלימות צהובות?"אמר בזעם" זה נוגד את דרכי אמונתו הדוגלת בלבן כסמל לשלום ואחווה נצחיים.."
הגיב בעל הכובע השחור. "נכון, הלבן הוא המקודש,"הפנה אצבעו לעומתו " אז למה אתה עוטה גלימה כחולה? "
" ירוקה "אמר בעל הכובע החום כהה "כולכם עוטים גלימות ירוקות. "
בעל הכובע הלבן שתק, ונסוג כמה צעדים לאחור.
"אני רואה ברור" טען בכעס החום בהיר.. "אני רואה ברור את הצהוב של גלימתכם."
"ירוק צעק לעברו" החום כהה ונופף בידיו באיום
" אתם עוטים כחול ככופרים. אין בכם אמונה." זעק בעל הכובע השחור
במבט מאיים התקרבו אליו החום בהיר והחום כהה , מפוחד שלף את חרבו והניף למולם. החום כהה לא היסס שלף את החרב שנשא על גבו ודקר את בעל הכובע השחור בחזהו ,מיד נצבעה הגלימה באדום.
החום כהה שלף גם הוא את חרבו, לפגוע בכופר הלבוש בצבע שנוגד את אמונתו. החום בהיר זריז יותר צבע גם גלימה זו באדום.
הלבן הרים ידיו ושאל:"מה צבע גלימתך?"
"לבן וצח" ענה בעל הכובע החום בהיר.
" אכן, כן,זה מה שאני רואה.."
"בא נסתלק מכאן" הפטיר החום בהיר והם החלו לרדת בדרך לכיוון העמק המוקף בהרים הכהים בעלי עטרת שלג לבנה, נהר זרם בינות פרדסים ושדות ירוקים.
"תגיד" , שאל החום בהיר" למה לא התערבת ואמרת דבר על גלימתי?"
"אני בוחר בדרך שאומרת שמי שמניף חרב ודם עליה הוא תמיד צודק"
אחז החום בהיר בידו ויחד פסעו אט אט בדרך היורדת לעמק השווה משאירים מאחור את סלע המחלוקת רווי הדם..
מפנים את המקום לנשרים הרבים שנאספו וחגו וגלשו במהירות כלפי הסלע , לפעול לנקיון ואיכות הסביבה.
עוד דבר" אמר הלבן משפיל עיניו" אני גם עיוור צבעים.."
"אה" הגיב החום בהיר..