ראש השבט מספר...

לא נפגשנו כל כך הרבה זמן,ואני כה אוהב, אולי
בגלל  שלא נפגשנו מעולם,יש אהבה כה עמוקה 
ולא צריך לשמור אותה במקום חבוי.
צריך לבשל אותה על אש קטנה
לא לחשוף לרוח, לסערה איתנה
לתת למציאות מקום מאחור
לתת לדמיון לקחת המושכות, ולדהור,
לשחרר האביר עם חרב המילים
שיכתוב ויושאר בתוך הצללים.
שילחם במפלצות ,יחפור בטירות
ויחפש בכל המערות.
במילים, ביער חשוך יעבור,בשבילים נדחים יפסע
עם האותיות, במקומות לוהטים יחצה
מילים יחפור, יעלה משפטים, כאלו שיגעו באהבה 
משפטים שיורידו מחסומים,ועם מילים שפותחות שערי ענק
ובעזרת חרוזים שמתגלגלים כמו במדרון חלקלק
כאלו נכנסים אל מקומות חבויים,אל תשוקות נסתרות 
אל הרגשות, אותן הקפנו בחומות כה גבוהות 
לאותן נקודות שקשה להגיע. ולהצליח, ולגעת בכל המקומות
עם מילים קלות, עם כנפיים, לראשי הצריחים, שנוגעים בשמים.
בעזרת מילים חזקות, שחודרות עפר וסלע ,לתת לרגש אור,להעניק לו דרור.
לשחרר מילים מושחזות, ולפלס איתן דרך ביער,עת עצים נעים בסער.
לשלוח מלים רכות, לשבור איתן את הסלע,לעבור מחסום,ברגע.
מילים שאוהבות לעלות חיוך,מילים מענגות,מילים מלטפות ,ומילים של גיחוך.
ויש מילים חלולות ,שגם להן אנו נזקקים, בכדי לחבור למילים האחרות..
לצייר במילים,להוביל בחיוך את הדמיון,לפנק אותו,שירצה להישאר
והנאת היצירה שמשתחררת לאוויר העולם,ניתנת לכולם,שיעשו בה כרצונם.