את יושבת על השטיח ראשך מונח על ברכי, מחבקת רגלי ,נשענת ומחככת לחי על מכנסי, אני מלטף שערך, מחייך, מידי פעם צובט פיטמה בחוזקה ואת מעוותת פניך בכאב ועונג מחייכת ואומרת "תודה אדוני".
הדרך הארוכה שעברת, מהיום בו החלטת לממש ועד שהגעת לדלת ביתי לא היתה קלה. מלאת חששות פחדים.. והרבה מאד חוסר ידע וחוסר הבנה.
חשבת שאת יודעת ומוכנה.. וזה טפח בפניך. מעולם אינך מוכנה ..
ואת כאן מול הדלת..עם האגרוף שלוחץ בפנים, בתוכך. ואת מרימה ידך ומצלצלת בפעמון.. והדלת נפתחת, ועולם אחר, חדש מתחיל.
עמדת בפינה ופניך אל הקיר מה חשבת? מה עבר בראשך שהרוח ליטפה את גופך העירום? למה רעד חלף בך שפשקת רגלייך? שהרגשת ידי שנוגעת עצמת עינייך בחיוך שחלף עבר על שפתייך, התכופפת מעט להגיש עצמך.
כשהרגשת את הצלפת השוט הראשונה התכווצת ושחררת, נרגעת, הנחת ראשך כנגד הקיר, מרגישה ומקבלת. מתמסרת להרגשה ולכאב, אוהבת וכואבת מתערפלת ומרחפת,הכל, תחושות שעוטפות אותך בחום מכאיב ומענג.
לפני 7 שנים. 9 באוקטובר 2016 בשעה 7:16