ראש השבט מספר...

ברגעים של סערה
בשעות של שלווה מדומה
בזמנים של העמדת פנים
ימים של המסכות השונות
הכאב שבפנים פעור
נשאר
לא נסגר, אוכל ומאכל.
הכאב שנתתי מעלים לרגע
רק הקלה זמנית
אבל זה חוזר והוא שם..
לא נעלם..

 צריכה לקבל הכל

 את הכאב את הזחילה על הרצפה הרטובה

 את המגע ואת החיבוק 

להעלם לתמיד למשך כמה שעות

 בהן את שלי ואני  נוגע ומוביל 

משפיל מענה מחבק

ומשחרר אותך

ממך

מהעולם שנמצא בחוץ

מה שיש בך שרוצה להתפרץ ולהתפוצץ

כי הכל רועש סוער מטורף בלתי מובן

אבל זה שקט כל כך..