לפעמים היום הרבה יותר טוב ממחר.

תחושה יוצאת דופן...

אתה חוזר ממסע,

רק כדי להיות אורח בבית שלך.

בית שהיה סוג של ממלכה,

ממלכה פרטית שלך.

כשתחושה כזו מזדחלת לך לתוך הגרון, כמו רגל יחפה על שביל כורכר קוצני, בדרך לחוף נידח..

 ואתה פותח דלתות

 סורק את החדרים

מרים את התריסים

מכניס אור,

מחפש נופים מוכרים...

שום דבר לא נראה מוכר.

ואז, מאחד החדרים הצדדיים, דרך מסדרון צר,

מופיעה דמות, היא קוראת בשמך.

דמות של אישה, שמעולם לא היתה שלך

אבל אליה כל געגועיך,

ובמילים מועטות ומדוייקות, מחזירה אליך את מה שאתה,

את מה שהיית

ואת מה שעוד תהיה.

אישה שמביאה מתוכה שליטה מושלמת בכל מה שנכון,

כדי לכרוע ברך ולהשלט על ידי מי שנכון.

אין

דבר

יותר

נכון.