הוא שאל : "מה בא לך?"
עניתי :
"בא לי נגיעות בלב.
מכיר את התחושה?
של הודעת הבוקר טוב,
האסמסים במהלך היום,
ההתרגשות בלחוות ולגעת מתי שרק אפשר.
זה מה שבא לי".
נכון יפה?
הוא שאל : "מה בא לך?"
עניתי :
"בא לי נגיעות בלב.
מכיר את התחושה?
של הודעת הבוקר טוב,
האסמסים במהלך היום,
ההתרגשות בלחוות ולגעת מתי שרק אפשר.
זה מה שבא לי".
נכון יפה?
כל כך מאוכזבת מעצמי,
שלא מצאתי אחד קבוע,
שיספק לי מה שאני צריכה.
הירוק הזה עושה לי טוב.
.בינתיים אני על אוטמט.
לא יודעת מה בא לי יותר -
להשתמש או להיות משומשת.
הגיע הזמן!
חוסר שליטה בגוף,
זה מה שקורה עכשיו.
הגוף שלי מגיב לחיים שכרגע אני עוברת.
ואני שואלת את עצמי -
למה אני לא יכולה לשלוט בעצמי,בי?
בתחושות שלי,בהבנות בצד הטוב של הדבר,ולקבל את המציאות,איך שהיא?
המחשבה היחידה שיש לי עכשיו,
למה זה מגיע לי?
אני צריכה גבר!
תודה על היום,
לא היום ספציפית.
בכלל,על כל יום ,על זה שאני קמה בבוקר בריאה והולכת לישון בריאה.
בריאה פיזית.
אבל אם הנפש,קצת לא רגועה,והיא מתה לתת את הצרחה הכי גדולה שיש?
אבל זה יעבור וירפה את עצמו.
אני לא רוצה להיות כל הזמן ביקורתית,
רצינית כזאת.
אני רוצה לחייך יותר,
לצחוק מסתם "בדיחות" מצחיקות,
להפסיק לדבר בקול,כמעט מגיעה לצעקה,
לא יודעת כל כך איך מדברים ברוגע ושקט.
איך משתנים בגיל 40?
איך משנים אופי וסגנון?
לא יודעת אם אפשר בכלל.
בכל זאת,
Thank You Lord.
היא יושבת מולי,
היא הספידה את בעלה לפני שנה,
אישה בת 60+.
ובשיא חוצפתה אומרת לי:
" אני לא בנויה לעולם הדייטים,כולם רוצים רק סקס" ומוציאה אוויר כמו טרקטור.
אז אני שואלת אותה:
"חסרה לך הזוגיות,חבר?"
ומה הבת אלף זונה עונה לי:
"לא,חסר לי אינטימיות",כלומר,חסר לה זין לבת זונה!
אישה פאקינג 60 שקברה את בעלה לפני פחות משנה בוכה לי שחסר לה סקס,
בעוד שאני,עוד מעט בת כולה 40,לא נגעתי בזין יותר מחצי שנה!
עולם מזויין,
הכל עניין של בחירות בחיים,
זאת המסקנה,וכנראה,שהתקופה המזויינת הזאת תעבור מתישהו.
בינתיים זה רק אני והסמים שגורמים לי להכנס לתוך בועה של עצמי,ורק לחייך.
אני שופטת אנשים,
כל יום כל דקה.
בררנית בדברים הקטנים,ואם משהו אחד פסול אז האדם שמולי פסול.
אני לא וותרנית,אני דיי קשוחה.
אני לא כזאת בעלת חוש הומור,כך מסתבר.
אני אוהבת שקט יותר מאשר רעש.
אני אוהבת לבד יותר מאשר יחד.
אני לא רודפת אחריי יצרים וסיפוקים,הפסקתי.
כשאני אוהבת,אז אני אוהבת.
כשאני רוצה,אני בד"כ מקבלת.
אני חסרת טקאט,פעמים רבות.
כל מיני ביטויים גברים אצלי במילון ,משתמשת בהם הרבה.
אני סקסית,הסביבה אומרת.
אני מנומסת,לפעמים יותר מידי ולא יכולה לסבול אנשים לא מנומסים.
אני מעשנת,בעיקר ירוק,זה משחרר אותי
ומרגיע.
אני שוחה,בשביל הנפש.
קעקועים,זאת החולשה שלי.
נראה לי שיש פה כמה דברים שצריך לשנות.
את קמה בבוקר,
מצחצחת שיניים,
שוטפת פנים,
שותה קפה עם סיגריה,והשיגרה נכנסת לפעולה.
את נעה על אוטומט,כמו רובוט -
בלי רגשות,בלי ציפיות,בלי רצונות ובלי סיפוקים.
הכוס שלה אפילו עצבני עליה,
היא כבר לא נוגעת בו כמו בעבר ושאף לשון לא מענגת או זין שנכנס ובועל אותו.
ואז את שואלת את עצמך,
מתי התקופה הזאת תעבור?
האם זאת תקופה או שזה פרק חדש בחיים שלך שאת לא מכירה,ועכשיו את כן.
היא מתגעגעת לפרפרים,שיוצאים מתוך הבטן,ומגיעים לאזורים שהיו רדומים כל כך הרבה זמן.
ומה היא עושה?
יושבת ומחכה,יושבת ומחכה כאילו זה כתוב איפשהו שמשהו הולך להשתנות,ואולי סומכת קצת על המזל שלה.
היא הייתה מכורה לריגוש,
היום,כבר לא.