עדיין לא חלפה דקה אחת.. עדיין לא התאקלמתי ולא הסתגלתי לסיטואציה.. וכבר היא מפשיטה אותי מבגדיי? טבילת האש האמיתית והאופרטיבית הראשונה מתחילה והלחץ והמבוכה שבפניי ניכרו הם.. היא אמנם לא ציינה זאת בפני.. אבל אחרי שבלעתי רוק פעמיים בתוך דקה אחת בודדה.. היא סומכת עלי שאני יודע שהיא יודעת..
אחרי 5 שניות (בערך) ולפני שהיא מאבדת את הסבלנות.. הצלחתי להביא את עצמי למוד של "קבלה" (של המצב) והתחלתי להתפשט.. תחילה הנעליים.. לאחר מכן הכפתורים של המכנסיים.. אח"כ החולצה מתרוממת ויורדת מעלי.. תוך כדי שאני נפטר מהחולצה.. מבטנו נפגשו.. ואני מייד השפלתי מבט והמשכתי במלאכה..
המכנסיים מופשלים למטה ורגל רגל מוצאים את דרכם לרצפה.. נשארתי עם גרביים ובוקסר..תוהה לעצמי אם זה מספיק או שעלי להיפטר גם מאותם פריטי לבוש צמודים וקטנים.. תוהה ומעדיף להמשיך לתהות ולהסס.. והנה היא קמה.. אנחת רווחה.. הולכת לכיוון המטבח ומסמנת לי עם היד לבוא אחריה.. מצביעה על ארון מטבח פינתי.. אני פותח אותו.. והיא מצביעה על מגש המונח שם.. אני מושיט את ידי ומוציא אותו.. היא מצביעה על השולחן.. ואני מניח את המגש על השולחן.. אח"כ היא מצביעה על ארון נוסף.. ארון רק של כוסות.. לא כולן דומות.. ואז היא עוזרת לי לבחור ומסמנת את הכוס שהיא רוצה.. כוס שקופה, צרה ודקה.. ואז היא מצביעה על המקרר.. אני פותח את המקרר.. היא מצביעה על בקבוק של קולה זירו.. אני מוציא את הקולה זירו.. והיא מסמנת לי בתנועה קלה עם היד סימן של "ואידך זיל גמור"..
אני פותח את הבקבוק.. מוזג אל הכוס.. מניח על המגש.. והולך אחריה לכיוון הסלון כשהמגש בידיי.. היא מתיישבת.. ומבלי לחשוב פעמיים תופסת לי את הבוקסר בשתי ידיה ומורידה אותו מטה וממזגת אותו עם הגרביים שעליי.. פי נפער.. המגש קצת רעד.. ואני מסתובב כדי לרכך את המבוכה.. ואז היא החליטה לשנות גישה ואמרה:
"טוב, אתה ממשיך לשתוק ואני אנסה להכניס לך קצת חינוך פחות מרומז. אתה קצת בשוק וזה אולי יפיח אלמנט טראומטי שיעזור לך לזכור ולהתחנך כמו שצריך. קודם כל, שתבין שאתה חצוף. אמרתי לך להתפשט. לא אמרתי לך להתפשט בערך ולא אמרתי לך חצי להתפשט. strike 4. אתה נבוך, מרגיש מושפל - זה לא מעניין אותי, אתה לא מסתובב אם אני לא אומרת לך להסתובב. ואני אדרוש ממך להסתובב לא אחת, אל דאגה. כשאני אומרת לך משהו אתה עושה אותו במלוא מובן המילה, עד הסוף ובלי היסוס. עכשיו, כמו שאתה, עם המגש ביד ועם התחתונים לרגליך, תדדה למטבח ותביא לי קרח."
אני מדדה למטבח בצעדי נמלה.. היא צוחקת לה ברקע צחוק מתגלגל.. אני נבוך אבל תחושת הקלה קלה מגיחה לה.. מרגיש שהקרח (אפרופו קרח) מתחיל להישבר לאט לאט.. ובינתיים אני מפחד לא ליפול (ותוהה לעצמי אם יש לה ביטוח).. ובעיקר אני לא מבין איך משגרת היום הרצינית במשרד הגעתי כל כך מהר ובלי שום אזהרה מוקדמת.. לעולם השליטה הבועט והחי.. אז אני ניגש למקפיא.. מנסה להבין היכן הקרח.. מוצא.. לוקח את כל מגש הקרח איתי כדי למזער סיכונים.. חוזר באותם צעדי נמלה מביכים לסלון..
עומד מולה.. היא מחייכת.. מצביעה על השולחן.. אני מתכופף קלות.. תוהה מה יהיה גורלי בתנוחה כזאת לידה.. מניח את המגש על השולחן.. מתרומם בהקלה.. היא מסמנת לי "3".. אני מניח שמדובר על 3 קוביות קרח.. אז שחררתי 3 קוביות קרח ושמתי לה בכוס.. הושטתי לה את הכוס.. ואז היא אומרת: "כשספרתי לך את הטעויות, זה לא היה סתם בשביל הרושם"
to be continue