שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

היה או לא היה?

יומן מסע לרגל תחילת הדרך
לפני 10 שנים. 30 בנובמבר 2013 בשעה 15:44

...

"או שתגיד לי מה אתה מחפש בדיוק ואיך לעצב אותך כעבד או שתיתן לי את החופש המלא לעצב אותך ככזה. זאת הבחירה הראשונה והאחרונה שתקבל ממני (אם בכלל)"

"(שתיקה...)"

"לפני שתבחר, תיקח בחשבון שאם תבחר באפשרות הראשונה וההעדפות שלך לא יהיה לרוחי, ניפרד יפה לשלום. אבל, אם תבחר באפשרות השניה, אתה תהיה חסר זכות בחירה לחלוטין ותאלץ לסמוך עלי ולתת בי אמון מלא. אתה תשתוק עד שתתבקש אחרת".

"אני בוחר את האפשרות השניה"

"תעצור רגע ותחשוב שוב. אין לי כוח למשחקים ולהיסוסים, אני רוצה לדעת שאתה באמת מבין את המשמעות של הדברים"

"אני מבין.. אני מוכן.. ואם אאכזב אותך אהיה מאוכזב יותר ממך. אם אפשר בכל זאת בקשה קטנה לפני 'השתיקה הגדולה'.. לפחות בפעם הראשונה נתחיל לאט לאט?"

"לקחתי לתשומת ליבי. לא מבטיחה דבר. מעכשיו אתה לא מגיב ולא מדבר מבלי שאני פונה אליך. אתה עוד תשמע ממני"

כעבור יומיים..

"איפה אתה?"

"במשרד"

"היום בערב, בשעה 22:00 בדיוק, אתה בא אלי. מחכה לך. אל תגיד לי אם כן או לא, פשוט תגיע. אם לא, אתה היסטוריה. ואל תשכח, אף מילה. כל מה שאסמן לך תבין לבד ואם תתקשה להבין, אז זה יהיה חבל מאוד"

מאותו רגע לא הייתי יעיל.. לא עסדתי ופשוט חשבתי והיססתי.. הלכתי הבייתה מוקדם.. וקיבלתי החלטה.. אני הולך על זה עד הסוף.. השילוב של הפעם הראשונה וחוסר הידיעה פשוט אחז בי כתזזית ולאט לאט התמלאתי התרגשות וציפייה עזה להגיע אליה..

אני מגיע לבניין שלה.. פעם ראשונה שאני מגיע אליה ופעם ראשונה בעולם הזה for real.. לחוץ ברמה שלא תתואר שאסתבך ולא אבין מה הדירה שלה.. אחרי 5 דקות של איפוס עצמי.. לוחץ על האינטרקום.. הדלת נפתחת.. עולה למעלה.. הפעמון מצלצל... היא שואלת מי זה.. אני עונה (בטעות).. והיא אומרת "strike 1"..

הדלת נפתחת.. אני עומד נבוך והיא עומדת עם חיוך מוסווה וארשת פנים רציניות.. עושה לי "נו נו" על שהעזתי להוציא מילה מהפה ולא הפנמתי. היא מסתכלת עלי.. היא נכנסת ומסמנת לי תוך כדי להיכנס.. אני נכנס לאט.. מנסה להבין אם לסגור את הדלת או לא.. אני לא סוגר.. מתיישב.. ומקבל מבט זעוף.. מסמנת לי לחזור ולסגור את הדלת.. אני תוהה אם לנעול בנוסף או לא.. ובסוף אמרתי לעצמי לנעול..

אני מתקדם לכיוון שלה.. והיא מדברת לראשונה "שלא תעז לשבת אם לא סימנתי לך לשבת. strike 2"..

היא מתיישבת.. משלבת ידיים.. מסתכלת עלי בחיוך ערמומי... מעבירה את עיניה מלעלה למטה ומלמטה למעלה.. אני עומד.. ממתין.. ואז היא מדברת שוב

"זאת פעם ראשונה אז אני מאוד מקלה איתך. אבל שלא תתרגל לזה. אני עכשיו סימנתי לך להתפשט ואתה לא קלטת. strike 3.

to be continue...

 

אפרסקית - אחלה התחלה, מצפה להמשך... ואולי אחרי שאקרא אותו, אצליח להחליט אם היה או לא :)
לפני 10 שנים
young academic - האינטואיציה הנשית לא יכולה לסייע לך כבר עכשיו להבין ולהחליט.. או שיצר הסקרנות גובר? (:
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י