הבטחתי שלא אכתוב לו
מספיק עם המשחקים האלה
שנה של טנגו ופירואטים מתישים
אהבות, אבות, מלחמות, אבדות, דם, כאב...
כל כך הרבה כאב שכבר אין מקום לשום דבר אחר
אז אני מנהלת חיים נורמליים
אסופים
מנסה בעמל ויזע רב לאחות ולתפור חלק לעוד חלק ועוד אחד
יש לי... חבר? כן? ככה קוראים לזה?
חשבתי שסיימתי עם זה כבר
היה לי
חבר, אהוב, אחד ויחיד, בעל...
כל השאר נראה מיותר או מזויף
מן... הגדרה מתוך הכרח
והוא איש טוב החבר שלי
או לפחות ככה נדמה לי
הוא אכפתי ורגיש ואוהב ודעתן ועקשן ומאהב נפלא... נשמע שיש בו הכל
אז למה אני עדיין לא בטוחה?
באיש שהיה שלי לקח לי כמה שנים להחליט שאותו אני לוקחת לעצמי.
ומה עכשיו? פסיעה מגיל 31, למי יש פריבילגיה של כמה שנים
אני רוצה ילד. שלי. קטן. לאהוב, לתת, לגדל
אני מאבדת את עצמי בתוך חלומות של אמהות טהורה ומתעוררת לעוד יום ללא
ואני נוזלת שוב הנה אחרי שבכיתי את עצמי למוות מרוב אורגזמות מושקעות
ואני צוחקת על עצמי תוך כדי כתיבה
תראי על מה את מתלוננת
אבל כבר 7 חודשים מאז שאיבדתי את האחד שלי ביוזמתי וזה כבר פשוט מייגע
הוא בדם שלי
בורידים
במוח ובגוף
ושום דבר לא מוציא אותו החוצה
והרי צריך להתקדם כי השחלות מחצררות
אבל לא רק בגללן
אני גם אוהבת, יותר נכון מכורה לזה שאוהבים אותי ומכורים אליי
לא יודעת שובע
בקיצור מה אני מברברת?
2 וחצי ובלילה ואני בכלל בחרדה קיומית על כל השיט האיראני
אין לי כוח פשוט
אין
עד לפני כמה חודשים כיכבתי בסרט של חיי
טרנטינו בא לחפש אותי ולא היה גבול לתקציבים שמימנו את הטירוף שלי
אבל הסרט נגמר
המציאות חוזרת
והמלחמות האלה שדופקות לי את הראש ומקצינות עוד יותר את תחושת האין מחר
הרסני למנהלת כמוני
יאללה שיהיה לנו סוף שבוע נעים ושקט
וכמה שפחות אבדות
ותקנו משהו טעים לאכול
פשוט תאכלו כל הסופש
בלי הפסקה
כל דבר שטעים ובא לכם
כי אוליי זה הסוף
אז לפחות שיהיה ממש טעים ונעים בלב האפלולי שלכם
אני בדיוק סיימתי פיתה קבב מפחידה
לילה טוב❤️
