לפני כחצי שנה. יום שישי, 8 באוגוסט 2025 בשעה 18:38
"אני מתגעגע אלייך"
"ספר לי"
...
אני לא יוצאת עם גברים שעושים מילואים
כך קבעתי לעצמי
או אוליי קבעו בשבילי לפני שידעתי לקחת את נשימתי הראשונה
אצלי כשהולכים לשם
עוטים את צבע הזית
לא חוזרים
הנוסחא פשוטה
...
"אני בדיוק יוצא לסבב מילואים נוסף" הוא כותב
ואני מקטלגת את השיחה כלא רלוונטית
אני הרי לא יוצאת עם גיבורי ישראל
אבל החיוך שלו
והצבע החום ככה שלו
בשילוב עם זמן פנוי והמגלומניה שלי
משאירים סקרנות קלילה
הוא נותן את המספר שלו ואני מחליטה לכתוב
שומרת אותו באנשי הקשר עם שם גיל והמילה מילואים
שלא אשכח
שזה לא באמת רלוונטי לי
זה רק למגלומניה
ולסקרנות
...
"רגע, אנחנו מכירים?" אני כותבת כי מבינה שבעלי שלי עבד איתו פעם ואני רואה ההתכתבות מלפני שנים סביב כלי עבודה
מסתבר שאלוהים ממש רצה לאתגר אותי ואפילו את שלב המשחק האהוב עליי "גלה את הפסיכופט" הוא לקח לי הפעם
צוללים לתוך שעות של כתיבה
פינג פונג - הוא קורא לזה
אוהב כאלו שלא מפחדות להגיד, להתריס
חריפות, חכמות, יפות
מתנשאות
אוהב אותן מתנשאות
זה בטח גורם לו לתחושת כיבוש אלוהית
ואני?
בהחלט מעיין אלוהות ששווה לכבוש
...
"ספר לי" אני כותבת לתוך מסך דומם בלי דופק והבעות
"ממ בא לי שניכנס להתקלח ואני אשב ואסתכל עלייך בזמן שאת מתקלחת ואהיה מהופנט מהיופי שלך והגוף שלך וארצה לנצל את האירוע בשביל לרדת לך ולהשתין עלייך באותה מידה ..
בא לי להתקלח ותסתכלי עלי ותגידי לי שאת מתה על התחת שלי והגוף שלי
בא לי לעשן איתך סיגריה כששנינו ערומים וכשאני כבר אאבד ריכוז לגמרי אני ארד לך עד שתגמרי לי על הפנים, ואז אני אזיין אותך על הכיסא למרות שזה לא באמת כזה נוח
בא לי שנראה ביחד סרט, ואני אהיה בחצי ישיבה ואת תשימי עלי ראש ותמצצי לי תוך כדי, סתם כי הזין שלי נעמד לך מול הפנים..
בא לי להכנס איתך למיטה, ושתצמידי את התחת שלך לזין שלי, ואני אלטף אותך ואגע בך,אעביר את היד שלי מהחזה שלך למותניים, לבטן ולכוס שלך, נוגע לא נוגע, מלטף לך את הירכיים עד הברך וחוזר לכוס שלך, נוגע לך בדגדגן, פותח לך את שפתיים של הכוס ודוחף אצבע ארוכה עמוק לתוכך, מרגיש כמה את חמה ורטובה, ומזיין אותך עם האצבע בזמן שאת זזה וגונחת.
והזין שלי עומד בין הישבנים שלך, ואני מרטיב את התחת שלך, ואת הזין שלי, ואני חודר לך לתחת בזמן שאני דוחף לך אצבעות לכוס..."
אני מחייכת לעצמי ולמסך נטול הרגשות
ככה האיש הזה מתגעגע
ואני הרי אמרתי שלא אצא עם מי שעושה מילואים
ועוד איזה מילואים
אלוהים שלי שלח לי אחד שנכנס חזק ועמוק
הראשון להתייצב
הראשון להכנס
האחרון לצאת
כי אם כבר לאתגר את חבלי הלידה אז באקסטרים
אז נותרתי בכל התנשאותי ואלוהיותי לבהות במסך ריק בערב שישי
...
"למה אתה עושה את זה?" אני שואלת
ילדה כמוני לעולם לא תוכל להבין
או למצוא היגיון
בצבע הזית שלקח לה את היקר מכל
" כי צריך" הוא פוסק
ככה פשוט
לא מתוך ציונות גבוה
לא מתוך שד עדתי
כי זו המציאות
ואין דרך אחרת
"אם כולם יחליטו לא ללכת , מה יהיה?" הוא שואל
ואני שותקת
מה יש לי להגיד חוץ מלהכין דרכון ולברוח מכאן כל עוד נפשי בי
כי איך אפשר לחיות במציאות בה עוד רגע הכל יכול להשתנות?
איך אפשר לחיות בעולם בו עדר שלם של בשר תותחים צועד לתוך משרפות ואח"כ פותחים להם דף של יזכור?
אבל הנה
כנראה שאפשר
ואלוהים שולח לי
ספק כדי שאתגבר על עוד פחד
ספק כדי להזכיר לי שאני לא מרכז העולם
ספק כדי שאלמד להעריך את הבסיס
מה שאין ספק זה שאף אחד מאלו לא נעים לי בלשון המעטה
...
אני חושבת שגמרתי מעל 100 פעמים ב11 ימים שהיה בבית
ככה הוא
לא ינום ולא ישן שומר ישראל
עד שיוודא שרוקן אותי
ואוליי זו כוונתו של אלוהים
להזכיר לי שהסקס שלו אני כל כך מפללת לעולם לא יהיה תחליף לביטחון וקירבה
כשהוא מגיע ומסתכל עליי
אני שוכחת את השם שלי
יושב מולי
שחור כמו הלילה (לא לא, אל תדאגו, בכל זאת רק תימני אבל מהסוג הכהה מאוד)
לקח לי רק שבוע לנקות מהמערכת את כל הגזענות הסטראוטיפית שלי
ועם כל הערה מתנשאת הזין שלו רק נעמד יותר
ככה זה כשמזיינים מלכות לבנות
הביצים מתמלאות מתחושת הצדק ותיקון העוולות
...
טו באב היום
אף פעם לא היה לי אכפת יותר מדי
אבל תמיד היה לי חשוב שלגבר שלצידי יהיה אכפת
בלי שאגיד
בלי שאזכיר
שיפנה בתוך עצמו מקום
לעצור הכל ולקדש אותי עוד רגע
כי בכל זאת
המגלומניה צריכה לאכול
...
"חשבתי לשלוח לך פרחים היום" הוא אומר
"תודה שלא" אני עונה
לא סתם נפרדנו בשלהי המתקפה האיראנית
הכל כבר היה ברור
שקט אין כאן
יציבות לא תיהיה
ובעיקר הייתי עייפה
הוא מתעניין ושואל על כל מה שהפסיד בחודש האחרון
לפרטי פרטים
ואני מתחילה לבכות
הוא מתחיל לדאוג
ואני ממהרת להרגיע
אף אחד לא פגע בי
ילדה חזקה אני
פשוט כבר שכחתי איך היה דואג
ואני מנגבת את האף, מחייכת ואומרת לו שעבר המון זמן מאז שלמישהו היה אכפת איזה צבע לק עשיתי
...
הוא יושב מולי
אני לא יודעת אם אני לבנה כסיד על רקע הגוף שלו או שהוא מעלה עוד גוון בכהות שלו מולי
"אני חושב שלעולם לא אוכל לדאוג לך ככה" הוא אומר "אלו ניגודים" הוא קובע בעולם השחור לבן שלו
ואני מתעקשת שיש כל כך הרבה אפור
...
"ילדה טובה" הוא אומר אחרי שבלעתי הכל ופתחתי פה גדול כדי להוכיח
הוא מתלבש במהירות שיא
נותן נשיקה קלה מחבק חזק
דקה ועשרים שניות על השעון
והדלת נטרקת
המציאות קוראת לו
ואני?
אני לא המציאות שלו
...
ואדון ג' שואל מתי יפסיק להתעסק בעבודה ומלחמה ויחזור להתעסק באהבה, מתי באמת?
לילה טוב, שקט ובטוח
שיחזרו כולם במהרה ובשלום
אמן שלולית נפלאה
