כמו כלב הוא הולך
כפוף על ארבע, שפוף, מנשק את הריצפה עם אפו - מרחרח...
אף גדול, נחיריים עבות, פנים עוד יותר גדולות
מסתובב, חג סביב עצמו במעגלים... מחפש... מרחרח
מרחרח אותן...
ממוסמר בנחיריו לריצפה, מחפש, שעות
במהירות, כמו שד משחת שמתפשט על האדמה בשבריר שנייה ומשאיר אחריו שובל של צמרמורות...
נע, חג, זז, זורע
מחפש. מחפש אותן.
הן הטרף שלו, הן היופי שלו, הן הממתק שלו, הן הלהבה בעיניים שלו
הוא נהנה להכאיב להן, לראות אותן מתמסרות, חסרות אונים, אוהבות
הוא אוהב אותן שלו – רק שלו. נותנות, ממושמעות, פוקדות את רצונותיו כאילו היו הם שלהן
הוא אוהב אותן, הטרף שלו, הבעלות שלו, הצעצוע שלו...
הטירוף, הטירוף שאוחז בו בשעה שהוא מעלה באפו את ריחה העדין, המתוק, הבתולי
אש ניצתת לו בפנים והוא מתחיל להרגיש בנוכחות של בלוטות הרוק שלו
אם רק הייתה יודעת מה הוא רוצה לעשות לה
עד כמה שהיא מריונטה והוא אלוהים
יש לו לשון עבה, גדולה, רחבה, מחוספסת שידעה הרבה
הוא מלקק את שפתו התחתונה ומתענג על הנימפה הקטנה שמולו
צד, צד, צד אותה אפילו כשכבר נופלת אל תוך תפריו
מערטל ומערסל אותה בין ידיו הגדולות, מלקק ומגליד כל איזור בה שנחתך מציפורניו
נהנה, נהנה מהתמונה שמולו, מחוסר האונים שלה, מהכוח שלו, מהעדינות שבה
הריח משכר אותו, מערפל את חושיו, אם היה יכול היה מכניס אותה לתוך נחיריו הגדולים ונושם אותה לתוך ראותיו, משריש אותה בעצמו, בעוצמתו
הוא אוהב, אוהב כמו שהאדס אהב את פרספונה
כזה היה האדון שלי