לפעמים, כשהכאב מתכנס לו בלב
אני רוצה לשאול אותו
"כאב, על מה אתה חושב?
תגיד, האם הגעת לכאן מתוך נקמה?
או שפשוט חיפשת לך פינה חמה?"
הוא לא עונה לי ומשאיר אותי ללא מילים
ובינתיים בונה לו קן, בתוך תוכי, עמוק בפנים
אני רוצה לדעת אם מתוך מחשבות זימה הגיע
או שפשוט התבלבל ובטעות בתוכי הופיע
האם הוא חי כל חייו בעצבות ובדידות
ולכן בא לקחת את ליבי – שיהיה לו לשותפות
לפעמים אני תוהה מה המטרה שלו כאן?
למה בעצם הוא יושב שם ימים ולא נעלם?
אבל הוא שותק, ותווה לו כורים
מתענג לו על ליבי – על כל החדרים
יושב, מקנן ומכסה כל תסית דם אדומה
שלא יתבלבלו וידעו שהוא נמצא
אתה יודע מה כאב?
אני חושבת שלפעמים זה לא בסדר, לבוא ולהתנחל למישהו ככה על הלב
אתה תמיד מוזמן ותמיד מבורך
תמיד יש לך כאן מקום, כשהכל מתהפך ונלקח
אבל מה הטעם בלהשתקע בתוכי סתם, ימים
להדיר שינה מעיניי ולגרום ללילות לבנים
הרי אף אחד לא מרוויח ואתה – רק מפסיד
אתה מדמם בתוכי יום ולילה ולא נותן לעצמך להגליד
אז אוליי, אם תשמע זאת ותבחר להקשיב
תדע שכאבך במקומו מונח
אבל אני רוצה את השמחה לעצמי להשיב
כי כורי הכאב שלך, אכלו לי את הלב
ואני מאוד רוצה לחייך, אז עמך הסליחה ולהתראות כאב
אבל הוא עקשן ונשאר במקומו
איש לא יזיז אותו – עד שהוא יחליט בעצמו
אני תוהה לפעמים אם עוד יש לו לאן לגדול
כי לעיתים התחושה שדפנות הלב יותר לא מסוגלות לסבול
יום אחד הוא יקום ואט אט יתחיל להתקפל
כי גם לו ימאס בתוכי כל היום להתבטל
הוא יארוז את עצמו לתא קטנטן
ולפני שילך ישאיר לי הודעה על פתק לבן:
"תודה לך יקירה,
ששיחררת אותי מהגזרה המרה
פעם, כישפה אותי מכשפה ואמרה לי לפקוד
את ליבך יום וליל – עד שלא תוכלי עוד
אז סילחי נא לי, אם עוד מדי פעם אחזור
לחפש לעצמי מחסה מהניקור והקור
רק זכרי שגם כשאופיע
לא בא אני – אותך להכניע
אלא זהו עניין של הרגל, של שיגרה
וגם עם השנים פיתחתי לליבך - קצת אהבה"
:)
