אני נכנסת.
רואה אותך שוכב, כמו ב20 שנה האחרונות, לא זז. כל כך שלו, כל כך טהור.
אתה מוקף בעמיתים שלך. גם הם – שוכבים, לא זזים.
יש את אלו ששכבו פה הרבה לפנייך ואת אלו שהצטרפו ל'מועדון המנוחה הנצחית' כבר אחריי.
אני מתקדמת אלייך, פוסעת בזהירות בין האחרים ומנסה לא להטריד את מנוחתם של שכנייך.
מהנהנת להם לשלום - עם השנים הגעתי למסקנה שלהתעלם מהם תהיה גסות רוח כי אחריי הכל אנחנו אכן מתראים לא מעט וגם אם אין בינינו היכרות ממשית הרי מן הראוי לתת יראת כבוד ולו מינימלית.
פוסעת – שכן, שניים, שלושה והנה אתה. מדהים שלי – סוף סוף אני איתך. הנה – הגעתי.
אני בוהה בך, מתפלאת שוב מיופייך החיוור – רחב כתפיים, בהיר ורק פלומה דקיקה של אבק מפרידה בינך ובין שלמות.
אט אט המקום מתמלא ואנחנו כבר לא לבד. כעת עליי להחביא את האהבה שלי אלייך, לחכות עד שילכו כולם ואז נתייחד שוב, חכה לי – לא נשאר הרבה.
צפירה, נאום, זרים, נאום, ירי כבוד – אני הכי שונאת את ירי הכבוד, כמו תזכורת מצמררת לכל הנוכחים כיצד נלקחו יקיריהם.
קרובת משפחה של השכן שלך פורצת בבכי עם שחרור הכדור הראשון ואני רק מתפללת שתיתן לי כוח לא לדמיין אותך נפגע מאותם כדורי הכבוד.
נגמר.
ייקח המון זמן עד שנוכל להישאר לבד אבל אני חייבת לדבר איתך, לספר לך כמה התגעגעתי, כמה אהבתי אלייך היא בלי גבולות, אני חייבת להרגיש אותך, ולו למאית שנייה.
אני ניגשת לצידך, מתיישבת ליד ראשך ומניחה את ראשי על החזה שלך.
מממ... אתה מושיט לי יד ממעמקי האדמה ולוקח אותי אלייך, רחוק מכולם, אני מרגישה את החום שלך בוער מתחת לאדמה, מנצח את קרירות השיש המאובק.
ידיי נכרכות סביב ראשך, "התגעגעתי כל כך" אני לוחשת לך, שרק אתה תשמע
"התגעגעתי" אני מתחילה והפרצוף מתמלא בנוזלים "אני אוהבת אותך"
הדמעות שלי מלוחות והן מטפטפות עלייך, אתה אוהב כשאני בוכה, אתה מרגיש כאילו אני נספגת לתוכך דרך הדמעות.
אני לוחשת, מספרת, משמיעה לך אותי ומרגישה את ידייך שאוחזות בי חזק.
אני הכי אוהבת כשאתה מחזיק אותי ככה חזק.
אני בוכה, בשקט, חזק, הכי חזק, רק לך, לאוזניים שלך, רק אתה שומע.
הכאב והאהבה שלי נועדו לך, הלב שלי מאז ומתמיד ולעד יהיה שייך לך.
אתה תופס אותי ומחבק, חזק, לרגע קט אני - שלך ואתה - שלי.
אני שומעת שההמולה מחוץ לכותלי המלבן שלי ושלך הולכת ופגה, המקום מתרוקן.
אני צריכה ללכת, מחכים לי.
"סלח לי" אני אומרת לך "אהוב אותי,
סלח לי,
תן לי כח,
סלח לי,
אני אוהבת אותך,
סלח לי"
אני מרימה את ראשי ומסתכלת על פנייך, במקום הגבות מתנוסס לו שמך חרוט כמו באיפור קבוע בצבע חום מזעזע.
היכן שהעיניים מופיעה לה שנת לידתך.
מביטה באף אך במקומו נמצא פירוט השירות הצבאי שלך.
והשפתיים מספרות מתי הלכת מאיתנו.
אני תמיד מסתכלת עוד ועוד על הפנים שלך למרות שאני כבר מכירה אותן בעל פה.
"אני אוהבת אותך" אני לוחשת לך פעם אחרונה .
אני מנשקת חזק את השיש הקר
"עד הפעם הבאה".
