לפני 10 שנים. 3 בנובמבר 2014 בשעה 20:45
עייפתי
מהכל. ממכם.
מהכאב שכרוך בלאהוב אתכם.
מההבנה העצמית הדרושה לי תוך כדי.
מהאיפוק.
מהחששות.
ממשחקי הכבוד המחורבנים.
עייפתי
מלדאוג לכם.
מלחלום ולקוות איתכם ואותכם.
עייפתי
מנפילות והתגברויות.
מהאכזבות והתקוות המתחדשות.
עייפתי
מהדו קוטביות, שלי, שלכם.
ממלכות הכאב שאנחנו בונים.
עייפתי מהכל.
אני צריכה שקט.
אני צריכה ורוצה להיות קצת בלעדיכם,
יותר מדי עקבות הוטבעו במסלול הנשמה שלי, זה הזמן לתת לרוח לכסות אותם בשכבה עדינה וחדישה של אדמה פורייה.
