הגיגים מהאשכים

ברגע שאתה מבקש ממנה בקשה

זה כמו פיון שאתה מציב בדמקה,

אין ללכת אחורה

מכאן רק קדימה.

גופה

כתיבת תהודה

אתה מקיש עליו עם הידיים שלך

וגניחותיה מחזירות את צליל ליבה

עמוק מתוכה

לפטם אותה

במילים של שליטה

ואז לטרוף את ליבה.

המילים שלך חופרות בפצעים הפתוחים שבה,

מוציאות את כל הזיהומים מתוכה.

כשהיא בורחת מהפגיעה

היא בעצם בוחרת בחיים

ללא רגש בעוצמה גבוהה

בחיים ללא פוקוס ומטרה,

היא בוחרת בשממה.

במקום בו המילים נפסקות,

הדמעות זורמות.

זה כמו לעמוד מול ארון גדול עם מליון מגירות,

ובכל מגירה שאתה פותח

יש הפתעה בשבילך.

הקנאה

היא סערה גדולה

סוחפת ומטביעה.

לכן כדי שלא תטבע

היא זקוקה לעוגן ממך,

המקום בו היא מקבלת 

את העוצמה שלך

שם היא מרגישה 

הכי מוגנת ועטופה

שם מוחה דומם בשבילך

שם היא הרכוש שלך

להיות גאה בעצמה

להשלים עם גופה

לחייך לעולם ולך

זה להיות כולה שלך

בואי אלי

ארץ זבת חלב ודבש

ואכה שורשים בך

ואצמיח פרחים בך

ואשתה מעיינותיך

ותיהי לי לגאולה