לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שואף לשפשף

יומנו של עבד ניקיון
לפני 5 חודשים. 31 ביולי 2020, 13:56

הקדמה חשובה: כמובן שכל דבר אשר נכתב כאן צריך להעשות דרך SSC - safe sane and consensual, או בעברית: בטוח, שפוי ובהסכמה.

 

מהן משמעת וצייתנות? הנחת הבסיס של משמעת היא שלאדם מסוים יש את התובנות הנכונות מה לבצע, כיצד ומי משימה מסויימת. בישראל, כאשר חושבים על משמעת ההקשר הראשון הוא ההקשר הצבאי. בתותחנים היתה לנו ססמא – זה מתחיל בשרוך פתוח בנעליים ונגמר בout  (פספוס המטרה של ההפגזה) של 5 ק"מ. כלומר, מי שמפשל בדברים הקטנים יפשל גם בדברים הגדולים, ולכן גם אם אתה לא מבין למה זה כ"כ חשוב לשרוך נעלים כמו שצריך, יש לבצע זאת כי זה מכניס אותך למיינד סט מסויים.
כמובן שהמשמעת הטובה ביותר היא משמעת אשר נובעת מתוך הבנה והפנמה, ולא מתוך פחד לקבל ריתוק (או כלא צבאי על out  של 5 ק"מ). בתעודת ההוראה קראתי פעם מאמר על בית ספר בארה"ב אשר בו המנהלת קבעה חוק אחד בלבד: אסור לרוץ במסדרונות בהפסקה. בהתחלה זה נשמע מטופש לחלוטין, אך במחשבה שניה הבנתי שיש לכך רבדים רבים, התלמיד חייב להפנים שיש עוד תלמידים, שהוא עלול לפגוע בהם או בעצמו, שריצה במסדרון עלולה ליצור בהלה או פגיעה ברכוש וכד'. וכן, גם להכיר בכך שיש מישהי, המנהלת, שיש לה סמכות לקבוע חוקים. לא בגלל שהיא "מבוגרת" אלא בגלל שיש לה שיקול דעת נכון וכולל, וצריך לפעול לפי שיקול הדעת הזה. אני בטוח שבית הספר הזה היה עם בעיות משמעת נמוכות מאוד.

לסיכום, כאמור, המשמעת תלויה בהפנמה שלאדם מסויים יש את שיקול הדעת הנכון ולכן יש לפעול לפיו. קל וחומר בהקשר הבדס"מי.  

ומה זו צייתנות? צייתנות זו הפעולה עצמה, אשר מתבצעת מתוך המשמעת (קרי: מה, איך ומתי, כפי שקבע/ה בעל/ת הסמכות). אני אוהב את המשפט באנגלית: you say jump, I ask how high.  אי ציות הוא בעצם קריאת תיגר על סמכותו/ה של בעל השליטה ועל נכונות תובנותיו/ה.

 ברמה האישית, אי עמידה שפקודות של המלכה אשר שולטת עלי  גורמות לי לאכזבה אישית גדולה. אני יודע והפנמתי שהמלכה אשר שולטת עלי רוצה את טובתי, יש לה כיוון עבורי ומטרות ברורות. ההחלטות שלה הן לטובתי, על מנת שאוכל לשרת אותה בצורה הטובה ביותר. אני רוצה להיות טוב יותר, כדי שאוכל לשרת אותה בצורה המיטבית. ולכן, כאשר היא קובעת לי שעת שינה, אימון כושר או דד ליין כדאי להתייעץ עם מומחה בנוגע לתזונה שלי, עלי לבצע זאת. כי היא קבעה, כי היא יודעת שזה מה שצריך לעשות, כי זה לטובתי וכך גם לטובתה. ואני צריך להיות ממושמע, ואני צריך לציית ואני צריך להבין שלולא החלטות אלו חיי יהיו ללא מסלול טוב ונכון. ולכן כאשר אני לא מציית אני פוגע בעצמי וכך בה, עקב פגיעה במיטביות השירות שאני יכול לספק.

אני רוצה להיות טוב יותר, עבורך ולשימושך, מלכתי. תודה שאת לא מוותרת ולא מתפשרת.

לפני שנתיים. 5 בדצמ׳ 2018, 13:59

"מלכתי, לא אוכל להגיע מחר כי לא קיבלתי רכב מהסידור". 

אמיתי. 

לפני שנתיים. 2 בנוב׳ 2018, 13:52

אם אני אגיד שאני ג׳ירפה, האם זה הופך אותי לג׳ירפה?

אם אני אומר שאני שולט/נשלט, האם זה הופך אותי לשולט/נשלט?

אני חושב שכ90% מהגברים בכלוב לא באמת שולטים או נשלטים אלא אוהבים מין בצורה מסויימת (במקרה הטוב) או סתם שוביניסטים שמנצלים נשים למען הסיפוק שלהם, בין אם שולטים או נשלטים (במקרה הרע). בשני המקרים, האישה היא אובייקט על מנת לספק את הצרכים של הגבר. 

הגעתי למסקנה הזו מקריאה של לא מעט חומרים כאן, ולאחר שיחותי עם שולטות. לא פעם אני נשאל, בתדהמה מסויימת אשר מהולה בחוסר אמונה, איך זה שאני לא דורש כלום תמורת זה שאצחצח את ביתה של שולטת. אני מניח שהשואל חושב שלאחר מכן אני "מענג את עצמי" על כך. וובכן, זה ממש לא הקטע שלי. יתר על כן אני חושב שנשלט שעושה כך הופך לשולט בעצמו כי הפך את השולטת לאובייקט. אני לא טוען שאסור לנשלט/עבד לענג את עצמו, רק שהדבר צריך להעשות בתנאים ובדרך שהשולטת רואה לנכון.

 

לא מזמן שאלה אותי שולטת "אכפת לך איך אני נראית?". עניתי לה שדי הופתעתי מהשאלה ותהיתי מדוע בכלל היה אכפת לה אם זה משנה לי. "פשוט תמיד נשלטים שואלים אותי את זה ולפי זה מסננים". נו באמת, הם לא נשלטים אלא רואים בבדס"מ סוג של טינדר. כמו בזוגיות אמיתית, כדאי שהנשלט יתמקד בעיקר ולא בטפל. כן, ברור שצריך להיות גם "קליק", אבל במיוחד מי שמגדיר את עצמו כעבד שירות לא אמור לשים את צרכיו בראש.

 

לסיכום, המלצה: כנסו לfetlife. הקריאה בfetlife עזרה לי להבין את ההבדל בין מין לסגנון חיים (life style) ובין סיפוק מיני לבין אקט ערכי.

לפני שנתיים. 1 בנוב׳ 2018, 15:49

שפת גוף אי אפשר לזייף. גם לא הלך רוח ושכנוע עצמי. אני אוהב את מטבע הלשון "רואים את התפרים", כלומר רואים האם משהו הוא נינוח וטבעי או עקב מאמץ. כאשר אני מגיע לשרת שולטת, הדברים הקטנים הם אלו שמראים האם התפירה היא איכותית או זולה.

10 השניות הראשונות לאחר שאני נכנס בדלת של שולטת שאני לא מכיר הן תמיד על הספקטרום הרגשות של מבוכה-חשש. קצת כמו גישושים של דייט ראשון. הפתרון שמצאתי לכך הוא שאני ישר אומר "טוב, אני אכנס לשירותים להחליף לבגדי עבודה ונתחיל, בסדר גבירתי?". זה הפך להיות האוטומט שלי, כדי ליצור רגע בו כל אחד יוכל להכנס לתפקידו. והנה, אני אומר לה את זה, והיא עונה "לא. קודם נדבר". היא יושבת על הספה ואומרת "אתה תשב כאן". היא לא מצביעה על מקום ספציפי, אבל לשנינו ברור היכן המקום הזה. חלקיק שניה של בלבול עקב היציאה מה"אוטומט" ולאחריו מפציצה את הראש תובנה - בום, אני לא בשליטה כאן. היא, לחלוטין.

******

"סליחה, גבירתי, יש לך אולי כפפות גדולות יותר?"

כאשר אמרתי לה לאילו דברים אני זקוק כדי לנקות היא אמרה שיש לה כפפות לייטקס. עכשיו מתברר שהן במידה S.

"לא. זה מה שיש. תתמודד".

ושוב, חלקיק של איבוד שיווי משקל. לא "אופס, חשבתי שזה יתאים לך" או איזו חצי התנצלות. זה מה יש, קדימה. ופתאום זה מרגיש מאוד טבעי, הרי עבד צריך לבצע משימה ללא קשר לתנאים. הנה, זה מה שביקשת זה מה שקיבלת. זה מה שהאופי שלך אומר לך לעשות. וזה מרגיע ומרגיש שכל פיסות הפאזל נופלות למקום.

זה נשמע חסר כל משמעות, סך הכל כפפות קצת יותר קטנות, אבל זה דורש מאמץ ללבוש ללא לקרוע וגם מגביל את התנועה. כפפות בגודל טוב הופכות להיות לעור שני מהר מאוד. כפפות קטנות מורגשות בכל תנודת אצבע, כמו אזיקים מלייטקס.

******

קבענו מראש שלא יהיה כל מגע פיזי, כפי שאני תמיד אומר מראש. זה הקו האדום שקבעתי לעצמי על מנת שזה לא יחשב לבגידה (ברור לי שלא יעמוד במבחן המציאות עם יתגלה, אבל זה הסיפור שאני משכנע את עצמי בו).

אני על הברכיים, מקפל כביסה. היא עוברת ליידי ומברישה את ידה על כתפי. האם בטעות? האם כדי לבחון? האם כדי למתוח גבולות? מותר לה, כמובן, היא השולטת. אני ממשיך לקפל, כאילו לא קרה. אבל קרה, ולפעמים נגיעה אחת רכה היא הרבה יותר משמעותית מחיבוק חזק.

******

הדרך הביתה אחרי ניקיון היא כמו אחרי יוגה (כך אומרות השמועות....) או מדיטציה. אני מרגיש נקי, רגוע, לא הולך על הקרקע. ברדיו יש רצף של שירי אייטיז וניינטיז, ואני שר ומתופף על ההגה. אני טעון באנרגיה חדשה.

לפני שנתיים. 26 ביוני 2018, 20:56

יש מעט שירים הפזמון שלהם חורך לי את הנשמה כל פעם שאני שומע אותו. אתמול, פתאום שמעתי ב88 fm, וכרגיל כאילו נתן לי סטירה. 

לפני שנתיים. 18 ביוני 2018, 22:14

ביום חמישי אני יוצא לחופש הגדול (למען האמת יש לי עוד קצת משימות לסגור אחרי יום חמישי, אבל בקטנה). אבל מה יעשה עבד בחופש? עבד אוהב חופש? זו ממש שאלה פילוסופית  😅.

בכל מקרה, אני פנוי לעבודות וניצול בשעות הבוקר, למי שזקוקה לכך. במה אני טוב? בראש ובראשונה, ניקיון. אבל גם דברים אחרים אפשריים, למשל, עזרה בעבודות אקדמיות או תרגומים. הזמן הפנוי שלי הוא לשירותכן.

שיהיה חופש נעים! 

לפני 3 שנים. 10 בנוב׳ 2017, 12:00

יש איזו קונספציה שבדס"מ  חייב להיות קודר, שחור. מישהו צריך לזחול על הרצפה. לנשלטת קוראים "כלבה" או "זונה" ולנשלט "אפס". למישהו צריכה להיות חדירה כואבת. פרצוף סובל, מישהו נהנה לראות אותו מהצד השני. אני קורא כאן המון בלוגים שמספרים על התהפכויות הנפש, ייסורי הציפיה, "הו אהובי/אדוני/גבירתי מתי תשובי אלי" וכו'. אחלה, יש לזה מקום, כמובן. אבל אני חושב שזו תוצאה של מחשבה חברתית שבדס"מ זה (בעיקר) משהו מיני או סקסואלי ולא סגנון חיים. סשן, ולא משהו מתמשך. פריים מסרט שהוקרן בשנות ה90 בRTL.

חבל, זה מפספס. בדס"מ הוא בעיקר...... כיף! צחוק זה דבר כל כך משחרר ונעים. אחת ההנאות הגדולות שלי הוא לנקות בית של שולטת, משהו מצחיק קורה (למשל, גוש אבק ענק נוחת לי על הראש ממאוורר התקרה שאני מנקה) ושנינו נשפכים מצחוק. יש משהו מאוד אמיתי, אנושי כנה ובוטח כאשר שני אנשים צוחקים יחד. לא, וזה ממש לא פוגע ביחסי הכוחות (לא מצאתי תרגום טוב יותר לpower exchange).

ההמלצה העיקרית שלי למי שמעוניין בסגנון החיים היא לקרוא ולקרוא ולקרוא ולקרוא. תפתחו פרופיל בfetlife, זה חינם ומעולה, ופשוט תקרוא פורומים ודיונים מדהימים. ומי שמעוניין לראות מה זה בדס"מ שמח, יכול להסתכל בטמבלר הזה: http://happybdsm.tumblr.com

סוף שבוע שמח שיהיה לכולם :)

לפני 3 שנים. 10 בנוב׳ 2017, 9:24

מצאתי את עצמי ללא שולטת לנקות את ביתה ביום שישי. זו הרגשה מוזרה, כי בשבועות האחרונים כמעט כל שישי שפשפתי וצחצחתי בית של שולטת, והנה השבוע אני נטול עבודה. אבל לא עבד כמוני ישב בטל. מה עושים? קולר לצאוור, אזיקי בד על ידי ורגלי וקדימה לעבודה, לסדר ולצחצח את הבית. אומנם העוזרת היתה לפני יומיים, אך כבר יש כלים, כביסה וכו׳. וחוץ מזה, לעוזרת משלמים ואני עובד בחינם. נשאר רק לדמיין את האישה (יצאה לעבודה) בבית, יושבת ומסתכלת עלי או בכלל בחדר השני עובדת. לפחות בדימיון אני נשוי לאישה שולטת :). לפחות אקבל חיוך כמו של שולטת כאשר ביתה מבריק.

 

זהו, זמן ההפסקה שלי תם. חוזר לנקות. שבת שלום.

 

לפני 3 שנים. 7 בנוב׳ 2017, 23:47

אני באמת מאמין שנשים הן יותר נעלות על גברים (אגב, באנגלית זה נשמע טוב יותר: women are superior to men). לא רק שולטות נעלות יותר מנשלטים, אלא כל אישה, כאישה.

מי שקרא את הפוסט הקודם שלי יודע שאני מבחין בין מי שגילה את סגנון החיים לבין מי שזה הטבע שלו (זו לא הירכיה, אלא פשוט שני סוגים שונים של אנשים). אני חושב שהבחנה נוספת היא בין מי שמרגיש שכל הנשים נעלות לבין מי שמרגיש זאת רק כלפי השולטת שלו. עוד מגיל קטן, למשל, הייתי מסמיק כאשר מדבר עם בנות. חלק מהביישנות היתה לא רק בגלל "מה היא תגיד", אלא בגלל שהרגשתי שאני משני יחסית לזו שעומדת מולי. כאמור, בשנות התבגרותי לא ידעתי לתת לכך שם.

אני חושב שזה גם ההבדל בין נשלטים שמבחינתם בדסמ זה בעיקר משהו כדי לאונן עליו (סליחה על הבוטות. אגב, זה בסדר ויש לזה מקום, רק בואו נקרא לילד בשמו, כן?) לבין מי שבדסמ אצלו זה סגנון חיים וסט של ערכים שמהם נגזרות התנהגויות. זה ההבדל בין "יחסי מין" ל"סגנון חיים" (life style).

רגע, גם נשלטות הן נעלות? כן.  אקט הבחירה להשלט הוא כוח. אדיר. אבל על זה אולי כדאי שנשלטת תפרט יותר.

אז נשים, אתן נעלות. ואל תתנו לאף אחד לעולם לדרוך עליכן.

לפני 3 שנים. 3 בנוב׳ 2017, 21:50

בגדול אני חושב שיש שני סוגים של אנשים בסגנון החיים הזה: אלו שגילו אותו בשלב כזה או אחר בחייהם, טעמו וראו כי טוב ואלו שזה תמיד היה טבוע בהם. אני שייך לסוג השני.

 

בתור ילד, אי שם בשנות ה-80, סרטים, סיפורים ותמונות בהם מישהו קושר מישהו אחר קסמו לי מאוד. כמה היה נדיר למצוא את זה בעולם לפני האינטרנט. דוגמאות שאני זוכר עד היום: סצנה בספר "מרוסיה באהבה" (ג׳יימס בונד) בה סוהרת רוסיה מענה אסיר, תמונות של אינקוויזיציה באינציקלופדיה (הייתי מתגנב לדפדף), ומשחק באזיקים זולים מפלסטיק בערכת משחק זולה של שוטר. כמובן שלא ידעתי לתת לזה שם,  אבל זה כל כך ריגש אותי.

הדבר הזה, שלא ידעתי איך לקרוא לו, המשיך גם בשנות הנעורים, בראשית שנות ה90. אז התפתח לי הפטיש (כמובן שלא ידעתי שיש בכלל מושג כזה) ל..... ברזלים בשיניים. משהו בזה היה נראה לי שונה, מוזר, סוג של בונדג׳ (עוד מושג לא ידוע אז) וגם קצת השפלה. אגב, בדיעבד היום אני מבין שהחברה הראשונה שלי גם נמשכה לתחום, אבל לא ידענו לבטא זאת במילים ובבקשות מפורשות. הכל היה כל כך מפחיד והרגיש סוטה. מי ידע שיש עוד אנשים כמוני?

את החשיפה הראשונה לפורנו מסוג זה לעולם לא אשכח: סצנה בסרט זול בשם "כלא נשים" בו אסירה נענשת על ידי תלייתה מהשיער, וחוברת בדסמ שהעזתי לרכוש בחיפה בכרמל כאשר נסעתי לצו ראשון. 

רק באוניברסיטה פרץ עולם האינטרנט, וגם אז הכל נעשה בהורדה איטית של תמונות בקבוצות דיון. אבל ההשפעה הפסיכולוגית היתה מדהימה, פתאום הבנתי שיש עוד אנשים כמוני בעולם, שאני לא לבד! כמובן שישראל איחרה בעשר שנים לפחות בהפתחות לבדסמ (וגם היום, אי אפשר להשוות את הדיונים בעולם, למשל, בפטלייף, למה שקורה בארץ. אולי אכתוב על כך בקרוב), אבל את השנים הללו ניצלתי לקרוא ולקרוא ולקרוא וללמוד. אני ממש מרגיש שדווקא היעדר המידיות של פורנו ברשת בשנים הללו תרמה לרמת הידע שלי בתחום. נדמה שהיום כל אחד שראה את 50 גוונים מרגיש כאילו יודע הכל......

 

לקח לי שנים לדבר עם אשתי על המשיכה שלי לבדסמ. אמרתי לה שאני לא יודע למה אני נמשך לזה, אני רק יודע שזה תמיד היה שם וככל הנראה תמיד יהיה. זה משהו שטבוע בי. ככל הנראה כך המוח של מחווט, זה לא משהו שבחרתי בו. שנים הרגשתי כל כך בודד, כל כך מוזר שזה מושך אותי וגם רגשות אשמה (למה שמישהו יתרגש מתמונות של יהודים מעונים באינקוויזיציה?). במידה מסויימת אני מקנא במי שמגלה את הסגנון חיים הזה היום, כמה קל לכם כאשר כל המידע זמין. במידה אחרת, פחות, כי דווקא כך קודם גיליתי את התחום ורק אחר כך הבנתי שקשור בסקס. לכן מבחינתי בדסמ זה יותר יחסים של אהבה ואמון מאשר חילופי נוזלים.

תודה שקראתם עד כאן. כל יום אני מקלף עוד שכבה ומגלה את האני האמיתי שבי. זו דרך ארוכה.