גילוי עצמי

מרתק אותי לחשוב על כאב, הרגשות שהוא מציף ועל נשימה.

בתקופה האחרונה אני מתעסק בפטמות. זה מעניין כי חזה מעולם לא היה מוקד משיכה מבחינתי. במידה מסוימת אפילו להיפך - כאשר הקלישאה היא שחזה ענק הוא הדבר אליו ממשיכים גברים מבחינתי דווקא קטן ושטוח הוא הסקסי. בכל מקרה, מבחינתי לא היה לי עניין גדול באזור הזה. אבל משהו השתנה. אני לא יודע בדיוק איך, אבל נהיה לי מעניין לבדוק את גבולות הכאב שלי הפטמות.

התחלתי לשחק עם אטבי כביסה. לאחרונה רכשתי מותחי פטמות (לינק). זה מכשיר די אכזרי שבו בורג מחובר למצבט, וכאשר מסובבים את הבורג נוצרת מתיחה של הפטמה. 

כאב.

בהתחלה הכאב חד. רקמת העור בפטמה רגישה ומושפעת הן מצביטת המצבט והן ממשיכתה. כאב דו מימדי שכזה 😜. 

אבל אחרי כמה זמן הכאב נהיה שטוח. הגוף נתרגל והכאב הפך להיות חלק ממנו. זה רגע מדהים שבו כאב קבוע ושטוח נהיה חלק ממך. זה זמן לנשום ולהכניס אוויר. כאשר נושמים, נרגעים. וכאשר נרגעים הכאב, שהוא כל הזמן שם, נטמע בכך. זה הנורמלי.

הדבר הנחמד בכאב פטמות הוא שהוא נשאר איתך זמן רב אחרי שהורדת את המצבטים. כל חיכוך של החולצה בבשר נותן תזכורת. אני יושב על ספסל במקום ציבורי, הפטמות מתזכרות אותי מה קרה לפני שעה. זה יהיה כך עוד זמן רב.

כנשוי (המערכת יחסים פתוחה ומאפשרת) לאישה וונילית, לצערי הרב אני לעיתים רחוקות משתמש בחגורת הצניעות שלי. רצה הגורל והזדמנות כזו קרתה אתמול, וכך נעלתי את עצמי בשישי בצהריים, מוכן ומזומן לקראת כמעט 24 שעות עם החגורה.

(אגב, אני מעדיף את הכינוי "חגורת צניעות " שמגיע מהשם באנגלית chastity belt, ולא "כלוב").

אז איך שומרים על חיים ופעילות רגילה כאשר לובשים את חגורת הצניעות? ראשית, אני חושב שזה מה שמבדיל בין בדסמ כתפיסת חיים לפורנו. בפורנו אין נשלט שצריך להכין עוף ותפוחי אדמה לארוחת שישי לילדים רעבים 😅. הם רואים אבא מבשל, הם לא יודעים מה יש לו מתחת לבגדים.... אז כן, עושים הכל כרגיל. בהתחלה קצת יותר לאט וחושבים על כל תזוזה אבל מהר מאוד החגורה הופכת להיות לחלק מהגוף ולא מרגישים אותה. זו הסיבה גם מדוע כדאי מאוד לבחור חגורה נוחה (אני שונא את החגורות מפלסטיק, עברתי למתכת). 

וכן, להשתמש בהמון קרם לחות כדי למנוע שפשפת.

שינה זו נקודה נוספת - היה לי ברור שלא אשן טוב הלילה. מכל מה שקראתי לוקח לגוף כמה לילות להתרגל לחגורה, לילות בהם מתעוררים מספר פעמים בלילה. כך קרה גם לי הלילה ולצערי "הקרבתי" את שנת ליל שישי שלי על המזבח הזה. אבל גם זה חלק מהחוויה (ושוב, ההבדל בין פורנו לחיים). 

יש לכם/ן שאלות? אשמח לענות.

כמו כן, blahblahblah5868 בטלגרם. אני תמיד שמח לשוחח ומשתדל להיות אדם חביב ☺️

אני ממשיך לקיים את locktober. אתמול היה יום עבודה עמוס בטירוף ולכן לא היה זמן לחשוב על כך כלל.

היום בבוקר אשתי העירה אותי עם רצון עז למגע מיני (אני מזכיר שאנו ביחסים פתוחים, היא ונילית ואינה חלק מlocktober). השתדלתי לענג אותה מבלי לשבור את ההתחייבות, אך בסופו של דבר זה קרה. אני חושב שההתחייבות שלי למערכת היחסים עם אשתי קודמת לכך, ולכן אני לא רואה בכך שבירה של locktober.

מה דעתכם/ן?

חג שמח לכולן/ם.

מתחיל היום את locktober - החודש שבו נשלטים נעולים בחגורת צניעות. ברשותי 2 כאלו, כי קניתי אחת שפחות התאימה לי ואז קניתי חדשה (למען האמת, אשמח למכור את זו שאינני משתמש בה. זה הדגם. מוכר במחיר סמלי)

התוכנית היא להיות נעול בעבודה ונעול ללא הכלוב בבית. האפשרות היחידה לפורקן היא דרך יחסי מין עם אשתי, וגם אז עדיפות להנאה שלה בלבד.

במהלך החודש אעדכן על מצבי ☺️. 

איך אתם מציינים את החג?

"וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם"

המסורת היהודית מאפשרת לעבד יהודי להפוך לעבד עולם, או עבד נרצע. לאחר 6 שנות עבדות על העבד לקבל החלטה על עתידו. הרגע הזה הוא רגע מדהים, בו על העבד לקבל החלטה חופשית על ביטול החופש. 

מדוע יש לרצוע את העבד? יש כאן הצהרה לעולם כדי שכל מי שיפגוש אותו ידע מייד - לפני עומד עבד. יש כאן גם הצהרה בין העבד לשולט/ת - אני שלך וזה לא משהו זמני או רגעי. הנה, כעדות אני. מוכן לתת סימן בגופי.

בפוסט הקודם כתבתי על פירסינג הפטמות. אני חושב שדבר כזה יכול להוות את החלופה לרציעת אוזנו של העבד. את תקופת השירות של העבד ניתן לחלק ל3 - תקופת למידה וניסיון, תקופת שירות זמני ותקופת שירות קבוע. קצת כמו יחסים בעולם ה"אמיתי" (דייטינג, יוצאים קבוע ונישואין). אני מניח שאת פטמתו של העבד יהיה נכון לרצוע במעבר לעבדות קבועה, לאחר זמן שיוגדר מראש ויהיה מקובל על ידי העבד והשולט/ת. תנאים אלו צריכים להיות ברורים כאשר עוברים משלב הניסיון לשלב השירות הזמני, כדי שלעבד יהיה זמן לחשוב על עתידו ולדעת מה צופן לו העתיד אם ירצה בכך.  מרגע שהבין העבד שהמשך מערכת היחסים טומנת בחובה מיסוד עתידי, הוא יכול להחליט האם הוא מעוניין בכך או לא. 

לרציעת העבד יש משמעות פומבית. כתבתי בעבר על פומביות חבויה, סימן שאפשר להיות איתו גלוי. אלו סימנים מי שלא מבין אותם יראה בהם דבר סתמי, או כלל לא יבחין, אך מי שכן מבין לא יוכל להתעלם מהם. כאשר הייתי בחו"ל לא פעם ראיתי ברחוב זוגות שהיה ברור שהם במערכת יחסים בדסמית כזו או אחרת, כי משהו קטן ישר קפץ לי לעין. היכולת להצהיר בפומבי על הזהות שלך היא שלב חשוב מאוד במימוש העצמי. 

מעמד רציעת הפטמות הוא מעמד חשוב. העבד עובר שלב, ייתכן לשלב הסופי בהתקדמות חייו כעבד (עד שישוחרר ביוזמת השולט/ת). אני חושב על שתי אפשרויות אשר יוסיפו משמעות לאקט זה - השולט/ת מחזיק את יד העבד ומסתכל לו בעיניים בזמן הרתיעה. אפשרות משמעותית אף יותר תהיה שאיש המקצוע יכין את הכל והשולט/ת יהיו אלו שמעבירים את המחט בבשר העבד. 

האם על השולט/ת לבצע פירסינג בגופו/ה שלו? אינני יודע. זה יכול להיות מעניין, כמו טבעות זהות אצל זוג נשוי. מצד שני, המחויבות של העבד אינה סימטרית לזו של השולט/ת. האחד נותן את הכוח לשני/ה, שלא כמו בזוגיות שוויונית. גופו/ה של השולט/ת בידיו ושליטתו ואין הוא/היא צריכים לסמל זאת. המהות שלהם היא שליטה, לא סימן חיצוני. זה מזכיר לי תרגיל שמורה לתיאטרון פעם סיפרה לי עליו: היא שאלה את תלמידיה - איך יודעים בהצגה שמלך נכנס לבמה? התלמידים החלו לענות תשובות שגויות - יש לו כתר (מלך תמיד עם כתר?), יש לו גלימה (מלך תמיד עם גלימה?) וכד'. התשובה הנכונה היא - כולם משתחווים. מלך אמיתי לא צריך סימן, כולם יודעים ומבינים.

סימון הגוף הוא אחת הדרכים האולטימטיביות בהן העבד מצהיר על מצבו, כלפי השולט/ת וכלפי העולם. העבד מצהיר - חיי אינם עוד בשליטתי והכוח להחליט על גופי אינו שלי עוד. זו האינטימיות המירבית. 

שנות נעורי היו בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 (כן, זכיתי לגדול בשנות המוזיקה הטובה!). אני זוכר את התגובות לבנים הראשונים שעשו עגיל באוזן. אחר כך טל ברמן הופיע בטלוויזיה עם פירסינג בגבה, והארץ רעדה (זה אפילו נכלל השיר של אתניקס 😅). אבל אני? אף פעם לא הייתי "מגניב". 

פעם, כמחנך של כיתה ז באה אלי אחת מתלמידותי וגילתה לי סוד כמוס - היא עשתה פירסינג בטבור אבל אסור שההורים שלה יידעו. שנים אחר כך עשיתי פאשלה - היתה לי תלמידת יב עם פירסינג באף, אבל ליום ההורים הגיעה בלי. בתמימות שאלתי אותה היכן הוא, והיא התחילה להחליף צבעים מול הוריה. לא ידעתי שאפשר להסתירו בתוך האף 😅. כמובן שהבנתי שמשהו מוזר ומיד החלפתי נושא......

אף פעם לא דמיינתי אותי עושה פירסינג. זה תמיד נראה לי גס, במיוחד לגברים. לאחרונה, יחד עם עליית רגישות הפטמות שלי (קראו בפוסט הקודם) התחלתי לפנטז על כך. המונח האנגלי body modification  מבטא את הכוח והסמכות שנותן העבד לשנות את חיצוניותו. 

אני אהיה קשור היטב כך שאוכל רק להתפתל קצת. כיסוי עיניים עבה יחסום של אפשרות לראות. גאג כבד ימנע ממני לצעוק ברגע שהמחט תחדור את בשרי. אני אוכל רק לשמוע את שקשוק המכשירים ואת הקול שמנסה להרגיע אותי "אל תדאג עבד, זה יכאב רק קצת". כאשר המלקחיים יחזיקו את הפטמה שלי אדע שכרגע קרוב. המחט תמתח את העור עד שלא יוכל להתגמש עוד ויקרע. כאב חד יפלח אותי ויחד עם ההבנה שגופי אינו תחת החלטתי עוד. חירור הפטמה השניה רק יחזק את התובנה הזו. 

כאשר יורד כיסוי העיניים, המחשבה הראשונה שתעבור לי בראש תהיה - מעניין כמה משקל יוכלו הטבעות הללו להחזיק?

אף פעם לא התייחסתי לחזה כאיבר אירוטי. כן, אני יודע שזו קלישאה שגברים אוהבים נשים חזה גדול, אבל בהגינות -  זו מעולם לא היתה פנטזיה שלי. אף פעם לא הבנתי מה הביג דיל. אם כבר, חזה קטן מדליק הרבה יותר בעיני.

גם כלפי עצמי, מעולם לא ראיתי הפטמות שלי איבר מיני. מגע בהן לא "הדליק" אותי ולכל היותר הכאב שם גרם לי לרתיעה. אבל בימים האחרונים אני בהתנסות מעניינת ו"מבלה" זמן רב עם אטבי כביסה על הפטמות.

בהתחלה הייתי שם אותם בבסיס הפטמה, היכן שפחות רגיש. בימים האחרונים אני מאתגר את עצמי וממקם על ראש הפטמה, היכן שכואב באמת. 

כאשר האטבים על ראש הפטמה אתה פתאום שם לב לנשימה. לנשום עמוק, ולהוציא אוויר. להתרכז בכאב ולנסות לזהות את הרגע בו הוא מפסיק להיות חד ומתחיל להתכהות. הרגע הזה מאוד מרגיע כי אתה יודע שעברת את השיא ומעכשיו זה ישתפר. עדיין יכאב מאוד אבל יהיה בסדר. זה רגע של צמיחה, שעברת שיא ונירמלת אותו. 

כל נירמול של רגע שיא פותח את הדלת לאתגר הבא. זה מרגש. 

זו חוויה מעניינת מאוד להיות עם חגורת הצניעות במקום העבודה. במיוחד בתור איש חינוך, לעמוד מול אנשים שמסתכלים עלי אבל לא יודעים מה יש לי מתחת לבגדים. 

בזמן הקורונה הייתי לפעמים לובש גאג ויוצא החוצה לרחוב עם מסיכה. זה מדליק לדעת שאתה הולך ברחוב כאחד האדם, אך זה לא אמיתי. האם הם יכולים לנחש? המשחק הפסיכולוגי הזה מדהים. 

אני מאחל לכולנו שתהיה שנה של התרוממות רוח. אותה התרוממות שהייתי מרגיש בדרך חזרה הביתה אחרי ששירתתי שולטת. הנפש על ענן לבן קטן, הכל שקט אבל גם חד ובהיר. אלו הרגעים בהם אני מרגיש חי. שתהיה לנו שנה כזו ☺️

המון שנים לא נמשכתי כלל לבדסמ בין שני גברים, אבל משהו בשנים האחרונות השתנה. זה מצחיק, כי אף פעם לא ראיתי בבדסמ פרקטיקה מינית, בטח לא כדבר העיקרי. אבל לאחרונה אחת הפנטזיות העיקריות שלי היא להיות בשימוש אוראלי ו/אנאלי על ידי גבר או סטראפ-און. מרתקת אותי המחשבה איך זה מרגיש כאשר חודרים אליך. וכן, אני יודע שאפשר לרכוש דילדו, פלאג וכד', וגם יש לי צעצועים כאלו, אבל זה אחרת כאשר אתה עושה את זה לעצמך ובשליטה על התהליך מאשר לא. 

אני מדמיין את הפעם הראשונה שאראה איבר מין גברי במרחק 10 ס''מ ממני. כמו בטכניקת חשיפה בשלבים, בהתחלה השולט/ת יגידו "רק תן נשיקה קטנה, כמו שנותנים נשיקה על הלחי". אחר כך זה יעבור ל"ועכשיו נגיעה קטנה עם הלשון, כמו שמנסים אוכל לא מוכר". ואז "ועכשיו כמו שנותנים לק לסוכריה", "עכשיו פתח פה קטן ותכניס רק את הקצה". מכאן כבר הדרך תהיה ידועה. בצעדים קטנים. הוא/היא יסבירו לי איך לנשום, כמו שלומדים איך לנשום בשחיה. 

ואז נעבור לחדירה אנאלית. בעדינות אך גם בנחישות ארגיש שמשהו חודר אלי, ואני בחוסר אונים מענג.

לא סתם קראתי לפוסט הזה בי ולא פורסד-בי. אני לא צריך שיכריחו אותי, אני רוצה אבל רק צריך את השולט/ת שיעשה את זה באמפטיות מעורבת בסמכותיות. הסמליות שמישהו/י אחר חודר לתוכך מדהימה אותי.