סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גילוי עצמי

יומנו של עבד
לפני 6 חודשים. 9 בספטמבר 2023 בשעה 21:38

אני ממש אוהב ball gags. יש משהו בכך שאתה לא יכול לדבר וחייב לנהום או למלמל הבהרות לא ברורות. אתה צריך לחשוב על כל מילה, לנסות להוציא אותה הכי ברור שאפשר בהתחשב שכדור סיליקון אדום תקוע לך בפה. כל מה שמובן מאליו, לא מובן מאליו. אתה חייב לסמוך על מי שאיתך. ואז מתחיל לנזול ריר ורוק, ואתה מרגיש איך המהות שלך חוזרת להיות כילד קטן וחסר אונים. מדהים.

 

לפני 6 חודשים. 6 בספטמבר 2023 בשעה 14:27

שלום לכולם,

שבתי לארץ לאחר שנה. זו היתה שנה מלאה באתגרים חדשים וגילויים אישיים ומשפחתיים. עברתי חוויות אשר אקח לכל החיים. 

 

תהליך החזרה מורכב מאוד, קל וחומר כאשר אתה חוזר ממדינה מערבית מתוקנת ומסודרת אל ישראל המטורללת, מטורפת ומבולגנת. חזרתי גם לתפקיד חדש, עם אחריות כבדה מאוד ואתגר אישי וקהילתי גדול. יחד עם זאת, אני עדיין אני והיסודות שתמיד טמונים בי לא השתנו. 

 

זה בקצרה, אשמח לשוחח עם כל מי שירצה או תרצה 😊

 

 

לפני שנה. 20 בפברואר 2023 בשעה 9:26

שלום לכולם/ן,

אנחנו, אשתי ואני, לקראת פתיחת היחסים על מנת לאפשר לכל אחד/ת מאיתנו לחוות את הדברים שהקשר בנינו לא מאפשר. יש לי המון שאלות וממש אשמח לדבר עם מישהו/י על כך (במיוחד זוגות בהם צד אחד ונילי, אבל לא בהכרח)

תודה:)

לפני שנה. 16 בפברואר 2023 בשעה 8:53

במשך שנים התמודדתי עם המשיכה שלי לבדס"מ. לפרקים הדחקתי אותה, לפרקים חששתי ממנה, לפרקים היא הבהילה אותי. לפני כמה שנים בעקבות מות של בן משפחה, הלכתי לטיפול כדי לעבד את השנה שעברתי. דיברנו על המון דברים מחיי ועברי, לא בהכרח בדסמ, אבל הבנתי שיש איזה חוט דק שעובר בין כל הנקודות הללו. איזה מכנה משותף. התחלתי להבין שמה שאני זה יותר ממשיכה לבדסמ אלא משהו עמוק ומולד בהוויה שלי. לאט לאט התחלתי בתהליך ההבנה והקבלה. זה לא פשוט ולא ליניארי, יש עדיין תקופות של פחד, אשמה, תיעוב עצמי, כעס ("למה דווקא אני? החיים שלי היו יכולים להיות כל כך פשוטים יותר אם הייתי נולד אחרת"), חששות מהעתיד (כן, אני ממש מקווה שבני לא נולדו עם הנטיה הזו. לא בגלל שזה "רע" אלא בגלל שמסובך). אבל אני לומד לקבל את עצמי.

 

בשנה האחרונה אני קורא בלוג מדהים ומאוד מומלץ (באנגלית, ממש שווה את המאמץ) של אישה אשר מגדירה את עצמה כשפחה (שונא את המושג העברי הזה, אבל אין הטיה טובה של slave לנקבה). בבלוג היא מספרת על חייה ובעיקר על התהליך הרגשי שהיא עוברת (זה לא בלוג מיני פרופר. כלומר, יש בו גם תיאורים מיניים אבל זה ממש לא העיקר). לאחר שגיליתי אותו התחלתי לקרוא אותו מההתחלה, כמו ספר. באחד הפוסטים היא מסבירה על הנטייה המינית שלה. הפוסט הזה הכה אותי כמו ברק, פתאום הפאזל הסתדר. 

אני sub-sexual . כלומר הנטיה המינית שלי היא משיכה לדומיננטיות. אמנם שירתתי בעיקר שולטות בעבר, אבל גם שולטים. המשיכה שלי היא לאנרגיה הדומיננטית שהאדם מולי מקרין/ה. 99% מהדברים שעשיתי עד עכשיו הם לא מיניים במובן הישיר שלהם (עבד ניקיון, עבד מטלות אקדמיות, עבד הסעות וכד'). אני לא הולך הביתה לאחר מכן ומענג את עצמי על זה (סליחה על הבוטות), ומעולם לא ראיתי בכך את המטרה או העיקר. מבחינה מינית, מעולם לא פינטזתי על לקיים יחסי מין, נשיקות או חיבוקים עם שולט/ת אבל כן פרקטיקות אחרות של נשלטות. למשל, לאחרונה יש לי המון פנטזיות על להחדר אנאלית ואוראלית, בעיקר מהאספקט הרגשי (כלומר, ממש מעניין אותי איך זה מרגיש והקונספט של זה). אבל זו הזווית המינית שהיא חלק קטן ממי שאני, הרי להיות להטב, לשם השוואה, זה לא רק זהות ופרקטיקה מינית. זו זהות כוללת. אז כן אני sub-sexual. אני נמשך לדומיננטיות ומבין את עצמי בהקשרים הללו. אני אוהב לרצות, לשרת ולהיות כלי למימוש המטרות, הרצונות והצרכים של האדם הדומיננטי/ת. זה אני. 

 

אשמח לקבל תגובות, הערות ועוד מקורות על הזהות המינית הזו. כל מי שדיברתי איתו יודע שהתחלתי את המסע שלי בבדסמ בשנים ארוכות של קריאה ולימוד, לפני שבגלל התחלתי להיות פעיל. מבחינתי בדסמ חייב להיות מחובר לידע והבנה ואני תמיד שמח לקרוא חומרים מעניינים. 

קישור לפוסט (ושוב, ממש ממש ממליץ לקרוא את כל הבלוג מההתחלה. הוא מרתק):

https://slaveshae.wordpress.com/2019/05/16/re-introduction/#comments

 

ועוד פוסט משם:

https://slaveshae.wordpress.com/2020/12/13/how-i-discovered-i-am-submissive/

 

 

 

לפני שנה. 28 בספטמבר 2022 בשעה 13:21

השנה אני לא מלמד, כי בשבתון. אז יש לי קצת זמן פנוי 😄 מה אני מציע: במידה ואת סטודנטית אשמח לבצע עבורך מטלות אקדמיות. אני בעל תואר שני במדעי הרוח והחברה, יכולת התנסחות גבוהה בעברית וידע ברמה טובה באנגלית. לא מבקש כל תמורה, רק אוהב להיות מנוצל. 

לפני שנה. 24 באפריל 2022 בשעה 12:38

הרגע שאני שם את האטבים הוא קסום. כאב חד מפלח אותן. אבל לאט לאט הכאב הופך להתעלות הרוח, לאופוריה. אני שם 7 דקות בטיימר ועף לעולמות אחרים. 

לפני שנה. 21 באפריל 2022 בשעה 19:08

לפני מספר שנים נקלעתי לעוד אחת מההשתלמויות המשעממות של בית הספר. כן, אלו שמביאים להן מרצה שמספר על איזה חזון חינוכי או נותן "השראה" חינוכית בשקל. כפי שאפשר להבין הציפיות שלי היו נמוכות מאוד ולכן הצטיידתי בלפטופ, התמקמתי בשורה האחרונה והתכוונתי לטחון כמה עוגיות זולות עקב תקציב נמוך לכיבוד ראוי. מולנו עלה והתחיל לדבר אדם עם שיער ארוך אסוף בקוקו, מה שהגדיל את המוטיבציה שלי להתעמק במחשב. אבל פתאום, את הקשב שלי תפס משפט שאמר – "אתם לא צריכים לחפש את האושר, מה שאתם צריכים לחפש ולפעול לפיו זה משמעות". ואוו, כאילו חטפתי סטירה מצלצלת! משהו במשפט הזה גרם לי לסחרחורת. אחרי ההרצאה חיפשתי וקראתי עוד חומרים של פרופ' שמעון אזולאי על חשיבות המשמעות ועד כמה מושג האושר בחברה המערבית הוא הרסני.

ולמה אני מספר את כל ההקדמה הזו?  האירוע הזה, אשר שינה לחלוטין את דרכי החשיבה שלי, התקיים פחות או יותר באותה נקודה בה החלטתי לצאת על האור, להפסיק לקרוא וללמוד על בדס"מ ולהתחיל לממש. הבנתי משהו חשוב, שאני צריך לחשוב ולחפש את הדברים שנותנים לי משמעות, ולא אושר.

(כאן אולי המקום לתת את הדוגמא הטובה ביותר של פרופ' אזולאי למהי משמעות ולכך שאנשים פועלים מתוך משמעות – אם תשאל הורה לילדים קטנים ב19:00 בערב האם הוא מאושר, אומר פרופ' אזולאי, תקבל את המחבת עם החביתה בפרצוף. אבל אם תשאל אותם האם למה שאתה עושה עכשיו יש משמעות, תקבל תשובה אחרת. ובכלל, טוען פרופ' אזולאי ההוכחה לכך שבני אדם פועלים לפי משמעות היא שהם מביאים ילדים לעולם.....).
אז החלטתי להתחיל להתנסות. המעבר מקריאה ולימוד למעשה היתה מטלטלת, למרות שהשולטת הראשונה ששירתתי התגלתה כשקרנית, אך המשכתי בדרך. עד היום אני רועד מהתרגשות בכל פעם שעומד מול דלת של שולט/ת. לא פעם חשבתי לעצמי מה מקור הרעד הזה, האם זו רק התרגשות? היום אני חושב שזה רק חלק מכך. הרעד הוא גם מההבנה שאני הולך לעשות פעולה משמעותית. גם סיום השירות מביא איתו רגש מיוחד. לא פעם אני מתאר את הדרך הביתה לאחר סיום שירות כאילו סיימתי עכשיו מדיטציה, כאילו אני על ענן וכולי טעון באנרגיה. זה מה שמשמעות נותנת.

את המשמעות נתנה לי בעבר שולטת מדהימה ששירתתי במשך חודשים רבים. הקשר בנינו היה כל כך מיוחד והיה לי ברור שהיא רוצה לא רק שאשרת אותה ואממש את המטרות שלה אלא גם לשפר ולהעצים אותי. וכך במשך מספר חודשים הייתי במשטר כושר ומזון. במשך כל הקיץ לא נגעתי בשום דבר מתוק, ומי שמכיר אותי יודע עד כמה זה קשה לי, אך עמדתי בכך. כמעט כל יום עשיתי פעילות גופנית, הליכות או סטים שהיא הכתיבה. היה לי קשה, זה לא גרם לי לאושר אבל נתן לי משמעות. ובגלל שזה נתן לי משמעות עמדתי בכך הקפדנות. ידעתי שהקושי הוא למענה, כדי שאהיה עבד טוב שיכול לשרת אותה באופן מיטבי.

לצערי הגיעה הקורונה שבה לא יכלנו להפגש, ובמהלכה גם נתפסתי. הקשר עם השולטת ניתק. אני יודע שהיא התאכזבה וכעסה עלי. ניסיתי לכתוב לה התנצלות אך מעולם לא קיבלתי תשובה.

מתוך הבור שעליו נקלעתי הגיעה קרן אור, אדוני. כאשר חיפשתי משמעות חדשה הוא היה שם. הוא מבין את המסע שאני עושה ואת הנפש שלי, רואה אותי כפי שאני ויודע לשמור עלי. מעט אנשים הבינו או מבינים אותי כמוהו. כאן גם המקום לציין שאדוני נשוי לבן זוגו, אך מכיוון שהעניין הוא לא יחסי מין (ואני לא גיי) אז יש כאן משהו קסום שקשה להסביר במילים. ועוד הבהרה – אדוני ואני לא נפגשנו כלל מאז שהתחלנו את השלב הזה. הכל מתבסס על שיחות בנינו, ועל אמון מלא. אמון הוא הדבר הכי חשוב בבדס"מ, כידוע.

אדוני מעביר אותי תהליך, תהליך בו אני מבין את המשמעות של המילה "עבד". הוא התחיל לאט ומגביר כאשר רואה שאני מוכן לשלב הבא. לעיתים אני נלהב מידי והוא צריך "לעצור סוסים דוהרים", הוכחה נוספת עבורי שהוא כאן עבור טובתי ולא כמניפולציה.

הוכחה למשמעות שאדוני נותן לי אפשר לראות בדוגמא הבאה: אדוני מורה לי מתי לפרסם בבלוג ונותן לי דד-ליינים לכך. לפני שבועיים פספסתי את הדד-ליין ב7 דקות, מה שגרר עונש: לא לגעת באיבר המין שלי בשבוע הקרוב. עכשיו בכנות, לא פעם שולטות שדיברתי איתן נתנו לי הגבלה כזו או אחרת, אך זה היה ברור שזה משחק בלי שום משמעות.  כאן זה היה אחרת. עמדתי בזה.

מכירים את זה שאומרים לא לחשוב על משהו, מה שגורם לכך שתחשבו רק על זה? ככה היה לי בימים הראשונים להוראה של אדוני. 4 הימים הראשונים היו קשים. אבל אחר כך הרצון לגעת באיבר שלי דעך. אבל לא רק זאת, הרגשתי גם יותר מרוכז במהלך היום-יום במשימות שלי ובאמת שאחרי שעברתי את הימים הקשים הרגשתי תחושת התעלות, שעברתי משוכה משמעותית. כל כך משמעותית שאף ביקשתי מאדוני להמשיך את העונש ולהפוך אותו לקבוע. מחר, יום שישי, יסמנו שבועיים ללא גמירה. (למען ההגינות אומר שאתמול דיווחתי לאדוני שנגעתי באיבר שלי, ואני מניח שהעונש שעליו הוא יחליט יהיה קשה. אך אני אעמוד בו כי מבין את המשמעות).

אדוני קבע לי עוד מספר חוקים בהם אני עומד:

1.    כל שימוש בשירותים חייב להיות בישיבה. חוק זה עבר התפתחות לאחרונה וכעת אסור לי לשבת על האסלה אלא ישירות על החרסינה.

2.    השינה היא לפי הדרך שבה אדוני רוצה שעבד יישן – על הגב, שמיכה עד קו הפטמות בלבד (שמיכה, הסביר לי אדוני, היא  פינוק זמני. בקרוב השמיכה תרד לקו המותניים ולאחר מכן אשן ללא שמיכה כלל). כמו כן הידיים לצד הגוף כאשר כפות הידיים מתחת לישבן.

3.    כל ערב בזמן המקלחת עלי לשבת 10 דקות בישיבה יפנית (ממש לא פשוט לברכיים שלי) ולחשוב.

אני עומד בחוקים הללו. הם מחזקים לי את המשמעות של המילה "עבד". אדוני נוגע לי במקומות עמוקים כל כך שאני לא יכול להסביר במילים. אני אסיר תודה על כך שהכניס משמעות לחיי.

לפני שנה. 17 באפריל 2022 בשעה 13:12

חלמתי השבוע חלום ואני לא מפסיק לחשוב עליו. בדרך כלל אני לא זוכר חלומות, אך במקרה הזה הוא היה כל כך צלול ומפחיד וכאשר התעוררתי ממש לקח לי כמה דקות להזכר האם זה היה חלום או מציאות. 

ובחלומי (כמו שאומר יוסף ב"יהודים באים")..... אני מלמד שיעור בכיתה (פתח סוגריים, אני באמת מורה בתיכון. אולי בגלל זה החלום כל כך הסעיר אותי ולא הייתי בטוח אם אמת או חלום כאשר התעוררתי?). אחד התלמידים כל הזמן מפריע ואני מעביר אותו לפינה האחורית. בהמשך השיעור אני עובר בין שורות השולחנות כדי לעזור לתלמידים במטלה שעושים. אני חושב שכולם רכונים על המחברות שלהם ולא מסתכלים עלי, ואז מרים את החולצה ומשחק עם הפטמות שלי. אני ממש מגלגל וצובט אותן. 

ואז, אותו תלמיד מפריע שהעברתי לשורה האחרונה צועק בכיתה - "הי! ראיתי מה אתה עושה! שיחקת עם הפטמות שלך!". כולם מפסיקים לעבוד ומסתכלים עלינו. "לא נכון", אני עונה, "הרמתי רגע חולצה כדי לגרד שם". 

"לא נכון, ראיתי מה עשית" צועק התלמיד. הוא חוטף את הטלפון הסלולרי שלי שהיה מונח על השולחן לידו. "הנה תראו", הוא מניף את הטלפון, "הוא היה בכלוב! אתה נשלט! תראו הוא היה בכלוב".

בום.

התעוררתי.

לפני שנה. 13 באפריל 2022 בשעה 12:44

בפוסט הקודם סיפרתי על השולט אשר בביתו התארחתי בחופשה שלי בחו"ל. אני מזכיר את הכלל שהוא קבע - כאשר אתה בתוך הבית תהיה קשור על ידי פריט בונדג' בכל רגע. כאשר הגענו אליו הביתה הוא שיחרר את ידי מהbondage mittens בהן קשר אותי מהרגע שנכנסתי למכונית שלו והחליף אותן באזיקי מתכת רגילים. "יש לך כמה דקות לארגן את הדברים שלך לפני שניפגש במרתף המשחקים שלי" הוא אמר לי כאשר הראה לי את החדר בו אשן.

מכיוון שהגעתי לביתו בשעות הערב המאוחרות בלילה הראשון הוא הקל עלי ונתן לי לישון רק עם רגל אחד קשורה לשרשרת ארוכה אשר חוברה למסגרת המיטה. "זה ייתן לך מספיק אורך כדי ללכת לשירותים בלילה אם תצטרך. אבל ממחר בלילה לא יהיה לך כל כך פשוט", אמר וכיבה את האור.

בלילה השני הבנתי למה התכוון. אל המיטה הוא הביא שק מלא ברצועות אשר לא הכרתי. לאחר מכן למדתי מה זה: segufix, אביזר קשירה רפואית אשר עולם הבדס"מ ידע לאמץ ולהשתמש בו לצרכיו הקינקיים :). וכך זה נראה:

"תתפשט ושכב על המיטה. אתה יכול להשאר עם התחתונים" הוא פקד. עשיתי כדבריו, מבולבל לחלוטין שכן מעולם לא ראיתי דבר כזה לפני כן. הוא חיבור רת הרצועות למיטה ואז אזק את רגלי, ידי וגופי. "נוח לך? אני אהיה נחמד ואתן לך קצת מרחב תזוזה" הוא אמר. אלו הרגעים בהם 2 ס"מ של מרחב תזוזה מרגישים כמו עולם ומלואו. "תוכל גם לשים לי כיסוי עיניים" ביקשתי, וכמובן שנענתי בחיוב. "לילה טוב, אם תצטרך משהו נסה לקרוא לי אני בחדר השני ואולי אשמע" הוא אמר, כיסה אותי וסגר את האור (אני מניח, הייתי עם עיניים קשורות.....).

מדהים איך הגוף מגיב כאשר אתה קשור. בדרך כלל אני ישן ללא תזוזות, אך מרגע שהגוף הוגבל כאילו היה חייב לנסות להתנגד, להתפתל ולהאבק. מהר מאוד נכנעתי והבנתי שאין שום סיכוי (וגם פחדתי שהשמיכה תיפול ויהיה לי קר כל הלילה). שקעתי בשינה עמוקה.

בוקר, אני חושב.... העיניים עדיין בכיסוי אבל אני שומע מבחוץ קולות של בוקר. ציפורים מצייצות על רקע של שקט ברחוב. רק מי שעבד בשעות כאלו מכיר את הרעשים הללו של השעות המוקדמות של הבוקר. אני לא יכול לזוז אבל תחושה חזקה של לחץ בשלפוחית השתן דוקרת אותי - אני חייב לשירותים! ניסתם פעם להתאפק בלי יכולת לזוז כדי למצוא את התנוחה שתקל על הלחץ? בלי לדעת מה השעה ומתי תוכלו להתרוקן? הלחץ הפסיכולוגי היה לא פחות קשה מהלחץ הגופני. מצד אחד הייתי בעננים ומצד שני הכי נמוך. התחלתי לספור בראש. כאשר אגיע ל100 אקרא לו שישחרר אותי. הגעתי ל100. טוב, הצלחתי אז אספור עד 500. ואז עד 1000. כמה זמן אני כבר ער? 10 דקות? חצי שעה? בטח עברה כבר שעה. נו, שיתעורר כבר.....

בסוף נשברתי. ניסיתי להעיר אותו בקול הכי חלש שיכלתי, ממש בלחישה:

master....... master,,,,,,,, i really need to go to the toilet.

הוא התעורר ובא לבקר אותי. "נו, איך ישנת?" ישנתי טוב אבל אני ממש חייב לשירותים, התחננתי. "טוב, עוד רגע", אמר. שמעתי אותו מתרחק ונכנס לשירותים בעצמו. מכירים את התחושה הזו שתם יודעים שעוד רגע תוכלו להיות בשירותים ואז הלחץ עולה פי כמה? אז תכפילו ותדעו מה הרגשתי.

לבסוף הוא חזר ושחרר אותי. לעולם לא אשכח את ההתרוקנות הזו :)

לפני שנה. 11 באפריל 2022 בשעה 18:44

אתחיל ישר בבעיה - אין דרך נורמלית להגיד בעברית bondage mittens. כפפות בונדג׳? איכס.... מה גם שהמילה הנכונה בעברית היא כסיה ולא כפפה (בכפפה יש מקום לכל האצבעות, בכסיה כל האצבעות יחדיו חוץ מהאגודל). בקיצור, אסתכן בלהראות מגוחך ואשתמש באיות האנגלי בונדג׳ מיטנס. 

אז קודם כל, מה זה בכלל? 

 

באופן אישי אין דבר שמכניס אותי להד-ספייס של נשלטות וחוסר אונים יותר מבונדג׳ מיטנס. זה נשמע מצחיק אבל אתה לא מבין עד כמה החופש שלך תלוי באצבעות עד שהן סגורות כאגרוף בכפפה מעור. חוסר האונים האולטימטיבי הוא שהשולט/ת שם מולך את המפתחות לאזיקים שלך ואומר/ת "קדימה, בהצלחה". אתה לחלוטין נמצא תחת חסדי השולט/ת. 

 

התנסתי בבונדג׳ מיטנס לראשונה בחופשה שלי בחו"ל, שם אירח אותי בונדג׳ מאסטר מדהים. העיסקה שלנו היתה כזו - בבוקר אני מטייל בעיר ובערב הוא קושר אותי בכל דרך וצורה שירצה. הוא אמנם היה (ועדיין) גיי אך החלטנו מראש שיחסי מין לא יהיו חלק מהמשחק והוא כיבד זאת. מצד שני גם לו היה תנאי - מרגע שאתה אצלי בבית אתה תמיד קשור בצורה זו או אחרת עם ציוד כזה או אחר. ואכן, לאחר שנחתתי פגשתי אותו בתחנת רכבת אפלה בפרוור העיר. נכנסתי לרכב ולאחר 5 שניות של מילות ברכה הוא אמר לי "ועכשיו, את הידיים בבקשה". הכפפות הושמו על ידי וננעלו במנעול, וכך נסעתי עם גבר זר בעיר שאינני מכיר לבית שלא ידעתי את כתובתו. (כאן מילה לגבי בטחון - הדבר נעשה אחרי חודשים של שיחות כולל יצירת קשר עם אנשים אחרים ששיחקו איתו. כלומר, עשיתי את בדיקות הבטחון הכי טוב שיכלתי. ועדיין, מימד הסכנה היה מטורף. לשמחתי הוא התגלה כאדם מדהים). אין לתאר את תחושת חוסר האונים. לכאורה, שום דבר לא מנע ממני לקפוץ מהמכונית כאשר עצרה ברמזור. אה.... חוץ מהעובדה שלא היתה לי שום דרך לפתוח את הדלת 😄. 

לסיכום - אני חושב שבונדג׳ מיטנס הם פריט הציוד שיכול לזכות הכותרת "הציוד הכי מדהים שאתם לא מכירים". אבל למי שאוהב משחקים של חוסר אונים ותלות של הנשלט בשולט - זה פריט חובה ומומלץ.