גילוי עצמי

"וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם"

המסורת היהודית מאפשרת לעבד יהודי להפוך לעבד עולם, או עבד נרצע. לאחר 6 שנות עבדות על העבד לקבל החלטה על עתידו. הרגע הזה הוא רגע מדהים, בו על העבד לקבל החלטה חופשית על ביטול החופש. 

מדוע יש לרצוע את העבד? יש כאן הצהרה לעולם כדי שכל מי שיפגוש אותו ידע מייד - לפני עומד עבד. יש כאן גם הצהרה בין העבד לשולט/ת - אני שלך וזה לא משהו זמני או רגעי. הנה, כעדות אני. מוכן לתת סימן בגופי.

בפוסט הקודם כתבתי על פירסינג הפטמות. אני חושב שדבר כזה יכול להוות את החלופה לרציעת אוזנו של העבד. את תקופת השירות של העבד ניתן לחלק ל3 - תקופת למידה וניסיון, תקופת שירות זמני ותקופת שירות קבוע. קצת כמו יחסים בעולם ה"אמיתי" (דייטינג, יוצאים קבוע ונישואין). אני מניח שאת פטמתו של העבד יהיה נכון לרצוע במעבר לעבדות קבועה, לאחר זמן שיוגדר מראש ויהיה מקובל על ידי העבד והשולט/ת. תנאים אלו צריכים להיות ברורים כאשר עוברים משלב הניסיון לשלב השירות הזמני, כדי שלעבד יהיה זמן לחשוב על עתידו ולדעת מה צופן לו העתיד אם ירצה בכך.  מרגע שהבין העבד שהמשך מערכת היחסים טומנת בחובה מיסוד עתידי, הוא יכול להחליט האם הוא מעוניין בכך או לא. 

לרציעת העבד יש משמעות פומבית. כתבתי בעבר על פומביות חבויה, סימן שאפשר להיות איתו גלוי. אלו סימנים מי שלא מבין אותם יראה בהם דבר סתמי, או כלל לא יבחין, אך מי שכן מבין לא יוכל להתעלם מהם. כאשר הייתי בחו"ל לא פעם ראיתי ברחוב זוגות שהיה ברור שהם במערכת יחסים בדסמית כזו או אחרת, כי משהו קטן ישר קפץ לי לעין. היכולת להצהיר בפומבי על הזהות שלך היא שלב חשוב מאוד במימוש העצמי. 

מעמד רציעת הפטמות הוא מעמד חשוב. העבד עובר שלב, ייתכן לשלב הסופי בהתקדמות חייו כעבד (עד שישוחרר ביוזמת השולט/ת). אני חושב על שתי אפשרויות אשר יוסיפו משמעות לאקט זה - השולט/ת מחזיק את יד העבד ומסתכל לו בעיניים בזמן הרתיעה. אפשרות משמעותית אף יותר תהיה שאיש המקצוע יכין את הכל והשולט/ת יהיו אלו שמעבירים את המחט בבשר העבד. 

האם על השולט/ת לבצע פירסינג בגופו/ה שלו? אינני יודע. זה יכול להיות מעניין, כמו טבעות זהות אצל זוג נשוי. מצד שני, המחויבות של העבד אינה סימטרית לזו של השולט/ת. האחד נותן את הכוח לשני/ה, שלא כמו בזוגיות שוויונית. גופו/ה של השולט/ת בידיו ושליטתו ואין הוא/היא צריכים לסמל זאת. המהות שלהם היא שליטה, לא סימן חיצוני. זה מזכיר לי תרגיל שמורה לתיאטרון פעם סיפרה לי עליו: היא שאלה את תלמידיה - איך יודעים בהצגה שמלך נכנס לבמה? התלמידים החלו לענות תשובות שגויות - יש לו כתר (מלך תמיד עם כתר?), יש לו גלימה (מלך תמיד עם גלימה?) וכד'. התשובה הנכונה היא - כולם משתחווים. מלך אמיתי לא צריך סימן, כולם יודעים ומבינים.

סימון הגוף הוא אחת הדרכים האולטימטיביות בהן העבד מצהיר על מצבו, כלפי השולט/ת וכלפי העולם. העבד מצהיר - חיי אינם עוד בשליטתי והכוח להחליט על גופי אינו שלי עוד. זו האינטימיות המירבית. 

שנות נעורי היו בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 (כן, זכיתי לגדול בשנות המוזיקה הטובה!). אני זוכר את התגובות לבנים הראשונים שעשו עגיל באוזן. אחר כך טל ברמן הופיע בטלוויזיה עם פירסינג בגבה, והארץ רעדה (זה אפילו נכלל השיר של אתניקס 😅). אבל אני? אף פעם לא הייתי "מגניב". 

פעם, כמחנך של כיתה ז באה אלי אחת מתלמידותי וגילתה לי סוד כמוס - היא עשתה פירסינג בטבור אבל אסור שההורים שלה יידעו. שנים אחר כך עשיתי פאשלה - היתה לי תלמידת יב עם פירסינג באף, אבל ליום ההורים הגיעה בלי. בתמימות שאלתי אותה היכן הוא, והיא התחילה להחליף צבעים מול הוריה. לא ידעתי שאפשר להסתירו בתוך האף 😅. כמובן שהבנתי שמשהו מוזר ומיד החלפתי נושא......

אף פעם לא דמיינתי אותי עושה פירסינג. זה תמיד נראה לי גס, במיוחד לגברים. לאחרונה, יחד עם עליית רגישות הפטמות שלי (קראו בפוסט הקודם) התחלתי לפנטז על כך. המונח האנגלי body modification  מבטא את הכוח והסמכות שנותן העבד לשנות את חיצוניותו. 

אני אהיה קשור היטב כך שאוכל רק להתפתל קצת. כיסוי עיניים עבה יחסום של אפשרות לראות. גאג כבד ימנע ממני לצעוק ברגע שהמחט תחדור את בשרי. אני אוכל רק לשמוע את שקשוק המכשירים ואת הקול שמנסה להרגיע אותי "אל תדאג עבד, זה יכאב רק קצת". כאשר המלקחיים יחזיקו את הפטמה שלי אדע שכרגע קרוב. המחט תמתח את העור עד שלא יוכל להתגמש עוד ויקרע. כאב חד יפלח אותי ויחד עם ההבנה שגופי אינו תחת החלטתי עוד. חירור הפטמה השניה רק יחזק את התובנה הזו. 

כאשר יורד כיסוי העיניים, המחשבה הראשונה שתעבור לי בראש תהיה - מעניין כמה משקל יוכלו הטבעות הללו להחזיק?

אף פעם לא התייחסתי לחזה כאיבר אירוטי. כן, אני יודע שזו קלישאה שגברים אוהבים נשים חזה גדול, אבל בהגינות -  זו מעולם לא היתה פנטזיה שלי. אף פעם לא הבנתי מה הביג דיל. אם כבר, חזה קטן מדליק הרבה יותר בעיני.

גם כלפי עצמי, מעולם לא ראיתי הפטמות שלי איבר מיני. מגע בהן לא "הדליק" אותי ולכל היותר הכאב שם גרם לי לרתיעה. אבל בימים האחרונים אני בהתנסות מעניינת ו"מבלה" זמן רב עם אטבי כביסה על הפטמות.

בהתחלה הייתי שם אותם בבסיס הפטמה, היכן שפחות רגיש. בימים האחרונים אני מאתגר את עצמי וממקם על ראש הפטמה, היכן שכואב באמת. 

כאשר האטבים על ראש הפטמה אתה פתאום שם לב לנשימה. לנשום עמוק, ולהוציא אוויר. להתרכז בכאב ולנסות לזהות את הרגע בו הוא מפסיק להיות חד ומתחיל להתכהות. הרגע הזה מאוד מרגיע כי אתה יודע שעברת את השיא ומעכשיו זה ישתפר. עדיין יכאב מאוד אבל יהיה בסדר. זה רגע של צמיחה, שעברת שיא ונירמלת אותו. 

כל נירמול של רגע שיא פותח את הדלת לאתגר הבא. זה מרגש. 

זו חוויה מעניינת מאוד להיות עם חגורת הצניעות במקום העבודה. במיוחד בתור איש חינוך, לעמוד מול אנשים שמסתכלים עלי אבל לא יודעים מה יש לי מתחת לבגדים. 

בזמן הקורונה הייתי לפעמים לובש גאג ויוצא החוצה לרחוב עם מסיכה. זה מדליק לדעת שאתה הולך ברחוב כאחד האדם, אך זה לא אמיתי. האם הם יכולים לנחש? המשחק הפסיכולוגי הזה מדהים. 

אני מאחל לכולנו שתהיה שנה של התרוממות רוח. אותה התרוממות שהייתי מרגיש בדרך חזרה הביתה אחרי ששירתתי שולטת. הנפש על ענן לבן קטן, הכל שקט אבל גם חד ובהיר. אלו הרגעים בהם אני מרגיש חי. שתהיה לנו שנה כזו ☺️

המון שנים לא נמשכתי כלל לבדסמ בין שני גברים, אבל משהו בשנים האחרונות השתנה. זה מצחיק, כי אף פעם לא ראיתי בבדסמ פרקטיקה מינית, בטח לא כדבר העיקרי. אבל לאחרונה אחת הפנטזיות העיקריות שלי היא להיות בשימוש אוראלי ו/אנאלי על ידי גבר או סטראפ-און. מרתקת אותי המחשבה איך זה מרגיש כאשר חודרים אליך. וכן, אני יודע שאפשר לרכוש דילדו, פלאג וכד', וגם יש לי צעצועים כאלו, אבל זה אחרת כאשר אתה עושה את זה לעצמך ובשליטה על התהליך מאשר לא. 

אני מדמיין את הפעם הראשונה שאראה איבר מין גברי במרחק 10 ס''מ ממני. כמו בטכניקת חשיפה בשלבים, בהתחלה השולט/ת יגידו "רק תן נשיקה קטנה, כמו שנותנים נשיקה על הלחי". אחר כך זה יעבור ל"ועכשיו נגיעה קטנה עם הלשון, כמו שמנסים אוכל לא מוכר". ואז "ועכשיו כמו שנותנים לק לסוכריה", "עכשיו פתח פה קטן ותכניס רק את הקצה". מכאן כבר הדרך תהיה ידועה. בצעדים קטנים. הוא/היא יסבירו לי איך לנשום, כמו שלומדים איך לנשום בשחיה. 

ואז נעבור לחדירה אנאלית. בעדינות אך גם בנחישות ארגיש שמשהו חודר אלי, ואני בחוסר אונים מענג.

לא סתם קראתי לפוסט הזה בי ולא פורסד-בי. אני לא צריך שיכריחו אותי, אני רוצה אבל רק צריך את השולט/ת שיעשה את זה באמפטיות מעורבת בסמכותיות. הסמליות שמישהו/י אחר חודר לתוכך מדהימה אותי. 

אני ממש אוהב ball gags. יש משהו בכך שאתה לא יכול לדבר וחייב לנהום או למלמל הבהרות לא ברורות. אתה צריך לחשוב על כל מילה, לנסות להוציא אותה הכי ברור שאפשר בהתחשב שכדור סיליקון אדום תקוע לך בפה. כל מה שמובן מאליו, לא מובן מאליו. אתה חייב לסמוך על מי שאיתך. ואז מתחיל לנזול ריר ורוק, ואתה מרגיש איך המהות שלך חוזרת להיות כילד קטן וחסר אונים. מדהים.

שלום לכולם,

שבתי לארץ לאחר שנה. זו היתה שנה מלאה באתגרים חדשים וגילויים אישיים ומשפחתיים. עברתי חוויות אשר אקח לכל החיים. 

תהליך החזרה מורכב מאוד, קל וחומר כאשר אתה חוזר ממדינה מערבית מתוקנת ומסודרת אל ישראל המטורללת, מטורפת ומבולגנת. חזרתי גם לתפקיד חדש, עם אחריות כבדה מאוד ואתגר אישי וקהילתי גדול. יחד עם זאת, אני עדיין אני והיסודות שתמיד טמונים בי לא השתנו. 

זה בקצרה, אשמח לשוחח עם כל מי שירצה או תרצה 😊

שלום לכולם/ן,

אנחנו, אשתי ואני, לקראת פתיחת היחסים על מנת לאפשר לכל אחד/ת מאיתנו לחוות את הדברים שהקשר בנינו לא מאפשר. יש לי המון שאלות וממש אשמח לדבר עם מישהו/י על כך (במיוחד זוגות בהם צד אחד ונילי, אבל לא בהכרח)

תודה:)

במשך שנים התמודדתי עם המשיכה שלי לבדס"מ. לפרקים הדחקתי אותה, לפרקים חששתי ממנה, לפרקים היא הבהילה אותי. לפני כמה שנים בעקבות מות של בן משפחה, הלכתי לטיפול כדי לעבד את השנה שעברתי. דיברנו על המון דברים מחיי ועברי, לא בהכרח בדסמ, אבל הבנתי שיש איזה חוט דק שעובר בין כל הנקודות הללו. איזה מכנה משותף. התחלתי להבין שמה שאני זה יותר ממשיכה לבדסמ אלא משהו עמוק ומולד בהוויה שלי. לאט לאט התחלתי בתהליך ההבנה והקבלה. זה לא פשוט ולא ליניארי, יש עדיין תקופות של פחד, אשמה, תיעוב עצמי, כעס ("למה דווקא אני? החיים שלי היו יכולים להיות כל כך פשוטים יותר אם הייתי נולד אחרת"), חששות מהעתיד (כן, אני ממש מקווה שבני לא נולדו עם הנטיה הזו. לא בגלל שזה "רע" אלא בגלל שמסובך). אבל אני לומד לקבל את עצמי.

בשנה האחרונה אני קורא בלוג מדהים ומאוד מומלץ (באנגלית, ממש שווה את המאמץ) של אישה אשר מגדירה את עצמה כשפחה (שונא את המושג העברי הזה, אבל אין הטיה טובה של slave לנקבה). בבלוג היא מספרת על חייה ובעיקר על התהליך הרגשי שהיא עוברת (זה לא בלוג מיני פרופר. כלומר, יש בו גם תיאורים מיניים אבל זה ממש לא העיקר). לאחר שגיליתי אותו התחלתי לקרוא אותו מההתחלה, כמו ספר. באחד הפוסטים היא מסבירה על הנטייה המינית שלה. הפוסט הזה הכה אותי כמו ברק, פתאום הפאזל הסתדר. 

אני sub-sexual . כלומר הנטיה המינית שלי היא משיכה לדומיננטיות. אמנם שירתתי בעיקר שולטות בעבר, אבל גם שולטים. המשיכה שלי היא לאנרגיה הדומיננטית שהאדם מולי מקרין/ה. 99% מהדברים שעשיתי עד עכשיו הם לא מיניים במובן הישיר שלהם (עבד ניקיון, עבד מטלות אקדמיות, עבד הסעות וכד'). אני לא הולך הביתה לאחר מכן ומענג את עצמי על זה (סליחה על הבוטות), ומעולם לא ראיתי בכך את המטרה או העיקר. מבחינה מינית, מעולם לא פינטזתי על לקיים יחסי מין, נשיקות או חיבוקים עם שולט/ת אבל כן פרקטיקות אחרות של נשלטות. למשל, לאחרונה יש לי המון פנטזיות על להחדר אנאלית ואוראלית, בעיקר מהאספקט הרגשי (כלומר, ממש מעניין אותי איך זה מרגיש והקונספט של זה). אבל זו הזווית המינית שהיא חלק קטן ממי שאני, הרי להיות להטב, לשם השוואה, זה לא רק זהות ופרקטיקה מינית. זו זהות כוללת. אז כן אני sub-sexual. אני נמשך לדומיננטיות ומבין את עצמי בהקשרים הללו. אני אוהב לרצות, לשרת ולהיות כלי למימוש המטרות, הרצונות והצרכים של האדם הדומיננטי/ת. זה אני. 

אשמח לקבל תגובות, הערות ועוד מקורות על הזהות המינית הזו. כל מי שדיברתי איתו יודע שהתחלתי את המסע שלי בבדסמ בשנים ארוכות של קריאה ולימוד, לפני שבגלל התחלתי להיות פעיל. מבחינתי בדסמ חייב להיות מחובר לידע והבנה ואני תמיד שמח לקרוא חומרים מעניינים. 

קישור לפוסט (ושוב, ממש ממש ממליץ לקרוא את כל הבלוג מההתחלה. הוא מרתק):

https://slaveshae.wordpress.com/2019/05/16/re-introduction/#comments

ועוד פוסט משם:

https://slaveshae.wordpress.com/2020/12/13/how-i-discovered-i-am-submissive/