גילוי עצמי

בעבר, כל פעם שנתקלתי בקושי בחיים היומיומיים שלי - תקופה לחוצה בעבודה, אתגרים בזוגיות עם אשתי, ריבוי משימות, תחושה שהעולם גדול עלי וכד', הייתי מחליט שהפתרון הוא לנסות להתנתק מהבדסמ. 

אני מבין את זה. כאשר הכל נראה גדול כל כך, מאיים ומאתגר, האינסטינקט הוא לזרוק את המשקולת שנראית לנו הכי כבדה. מי צריך את הכאב ראש הזה? 

יכול להיות שיש כאלו שזה הצליח להם. מוריד את הכובע, באמת. אני תמיד מצאתי את עצמי חוזר. הבנתי שדווקא הדבר הזה ממלא אותי באנרגיה, לא מרוקן. 

עבור מי שיש לו משפחה, עבודה, מחוייבויות וכד', קשה מאוד למצוא את המקום המתאים לכך. נקרא לזה 

Life - work - bdsm balance 

איזון זה הדבר הכי קשה להשיג.