גילוי עצמי

הייתי מאושפז 5 ימים. מחלה כרונית שהחליטה להשתולל לפני כמה חודשים אמרה לעצמה "אוקי, בואו נגביר עוד קצת". אבל עברתי את זה, תודה למדע! 

כתבתי בעבר על הגיל שלי, 50, שטוב לי איתו. אני שלם איתו. אני שלם עם המסע והדרך שעשיתי בחיים. לא חושב שהייתי רוצה לחזור לתקופה כלשהי. לא מת על הקלישאה הזו. אנחנו תוצר של הבחירות הטובות יותר והפחות שעשינו. החיים שלי טובים, סה״כ. יש לי משפחה, קהילה, עבודה, משמעות. אני מצליח לשמר סקרנות בריאה, מצליח לשלב רגש על כל גווניו. 

ועדיין, גיל 50 מחייב אותך לחשוב לעומק. לחשוב על הגוף, על העתיד. אני חושב המון על אבא שלי, פתאום מבין חוויות שהוא עבר כאשר חלה. זה תהליך עם המון ענווה. רק לפני 9 חודשים, בקיץ 25, רצתי 10 קמ במירוץ בלונדון ורקדתי כל ערב בהופעה אחרת, ופתאום הגוף משתנה בזמן ככ מהיר. מה המשמעות של זה? 

אני בונה את עצמי מחדש. מגדיר מטרות. אני אחזור לרוץ, אחזור להתחזק שוב. תוך מחשבה, תוך מודעות. זה יהיה לטובה.