יש לי אופי מרצה.
לתובנה הזו הגעתי דרך טיפול שעברתי לפני כשנתיים. הלכתי לטיפול בעקבות שנה קשה שעברתי בעקבות מוות במשפחה. זו היתה מאתגרת, שוחקת ומעייפת מאוד. באותו הקיץ, כחודשיים אחרי אותו מוות, כאשר התחיל החופש הגדול הגוף שלי קרס ובמשך החופש הייתי בתפקוד נמוך מאוד. בתחילת שנת הלימודים החלטתי ללכת לטיפול.
הטיפול לא נגע כלל לבדס"מ, ולמען האמת כל נושא המיניות שלי כמעט ולא עלתה שם. דיברנו על המשפחה, העבר וההווה שלי, העבודה והבית. על הזכרונות הטובים והפחות טובים, על כל הנקודות והמקומות בהם הייתי ועברתי. כל הדברים הללו גרמו לי להבין משהו מאוד עמוק - יש לי אופי מרצה. זה חוט השני אשר עובר ומקשר בין לא מעט מהדברים, החוויות, הזכרונות והמעשים שלי, בעבר ובהווה. לכן גם לקחתי על עצמי את התפקידים הקשים ביותר בחלוקת התפקידים המשפחתית בניהול המשבר, אשר סופו המוות שחווינו. אבל זה לא היה משהו נקודתי, הבנתי שלאורך כל החיים שלי פעלתי לפי הקוד הזה - לרצות אחרים, לקחת על עצמי דברים שאני חושב שיהיו קשים מידי למישהו אחר שחשוב לי.
ההבנה הזו, שאתה אדם שבמהות שלו אוהב לרצות אחרים, יכולה להיות מבהילה. היא אכן הבהילה בהתחלה. מה זה אומר עלי? שאני חלש? שאין לי אופי?
לקח לי זמן להשלים עם זה, שזה חלק מהותי ממני. זה הקוד שלי, הDNA שלי. לקח לי זמן להבין איך מרכיבים את המשפקיים הללו, במודע. להבין מדוע אני בוחר או פועל בצורה מסויימת בסיטואציות כאלו או אחרות. לקח לי זמן להשלים ולחבק את זה. להבין שזה הגרעין שלי, מי שאני ואין לי דרך לברוח מזה. הניסיונות הללו רק שחקו אותי ובזבזו לי אנרגיה.
יש לי אופי מרצה. טוב לי שאחרים שמחים כאשר אני עוזר להם, לוקח מהם את המעמסה. אני אוהב לתת מעצמי לאחרים, עד כמה שיכול ומעבר. קשה לי מאוד עם המחשבה שמישהו כועס עלי, או עלול לכעוס עלי או שמעשה שעשיתי עלול לפגוע במישהו. אני מוכן לעבוד קשה כדי שהאחריות שיש לי כלפי אחרים לא תיפול.
התמורה שלי היא הידיעה שהקלתי על מישהו. שהצליח בגלל שעבדתי עבורו. שעשיתי עבודה טובה ומלאה.
ריציתי. הגרעין שלי התמלא.
