מרתק אותי לחשוב על כאב, הרגשות שהוא מציף ועל נשימה.
בתקופה האחרונה אני מתעסק בפטמות. זה מעניין כי חזה מעולם לא היה מוקד משיכה מבחינתי. במידה מסוימת אפילו להיפך - כאשר הקלישאה היא שחזה ענק הוא הדבר אליו ממשיכים גברים מבחינתי דווקא קטן ושטוח הוא הסקסי. בכל מקרה, מבחינתי לא היה לי עניין גדול באזור הזה. אבל משהו השתנה. אני לא יודע בדיוק איך, אבל נהיה לי מעניין לבדוק את גבולות הכאב שלי הפטמות.
התחלתי לשחק עם אטבי כביסה. לאחרונה רכשתי מותחי פטמות (לינק). זה מכשיר די אכזרי שבו בורג מחובר למצבט, וכאשר מסובבים את הבורג נוצרת מתיחה של הפטמה.
כאב.
בהתחלה הכאב חד. רקמת העור בפטמה רגישה ומושפעת הן מצביטת המצבט והן ממשיכתה. כאב דו מימדי שכזה 😜.
אבל אחרי כמה זמן הכאב נהיה שטוח. הגוף נתרגל והכאב הפך להיות חלק ממנו. זה רגע מדהים שבו כאב קבוע ושטוח נהיה חלק ממך. זה זמן לנשום ולהכניס אוויר. כאשר נושמים, נרגעים. וכאשר נרגעים הכאב, שהוא כל הזמן שם, נטמע בכך. זה הנורמלי.
הדבר הנחמד בכאב פטמות הוא שהוא נשאר איתך זמן רב אחרי שהורדת את המצבטים. כל חיכוך של החולצה בבשר נותן תזכורת. אני יושב על ספסל במקום ציבורי, הפטמות מתזכרות אותי מה קרה לפני שעה. זה יהיה כך עוד זמן רב.