גדלתי בלינה המשותפת בקיבוץ. מה זה גדלתי? מגיל 3 חודשים! הקבוצה שלי היתה האחרונה שהיתה בלינה משותפת את כל היסודי, עד כיתה ו'. ולאחר מכן, ישר ל"מוסד" (שמוצניקים יבינו. כל השאר - בית הספר התיכוני של הקיבוצי האזור, שהיה בתנאי פנימיה).
סהכ אני זוכר ילדות טובה יחסית. זה נראה לי די נורמלי. היינו קבוצה גדולה שהתחלקה לילדים שסבלו מהלינה המשותפת וכאלו שפחות. היו גם כמה שהלינה המשותפת הצילה אותם מהמשפחה שלהם. לעולם לא אשכח את היום בו אחד האבות הגיע לארוחת צהריים ונתן לבן שלו סטירה מצלצלת מול כל הילדים.....
אין לי ספק שחוסר ההבנה שלי מהי אינטימיות ושיח רגשי קשור ללינה המשותפת. תודה לאל, לאחר טיפול מעולה כיום אני במקום הפוך ב180 מעלות. אינטימיות, מגע ורגש הפכו להיות חלק מהחיים שלי. לאשתי אני אומר שגיליתי עולם מופלא ☺️. את מה שלא חוויתי כילד אני נותן לילדי.
הלינה המשותפת נתנה לי גם המון עצמאות. גדלנו בחופש גדול והיינו צריכים לנהל את עצמנו כמעט לבד. היום אולי היו קוראים לכך הפקרות, אבל איכשהו זה עבד. אבל אני גם מבין את אלו שנפגעו מכך, אין ספק שזה סיפק סביבה נוחה לכך 😔
את הילדות שלי לא אוכל לשנות. במהלך החיים למדתי לתקן את החסך בשיח רגשי ואינטימי. היום אני במקום אחר לחלוטין.