שפת גוף אי אפשר לזייף. גם לא הלך רוח ושכנוע עצמי. אני אוהב את מטבע הלשון "רואים את התפרים", כלומר רואים האם משהו הוא נינוח וטבעי או עקב מאמץ. כאשר אני מגיע לשרת שולטת, הדברים הקטנים הם אלו שמראים האם התפירה היא איכותית או זולה.
10 השניות הראשונות לאחר שאני נכנס בדלת של שולטת שאני לא מכיר הן תמיד על הספקטרום הרגשות של מבוכה-חשש. קצת כמו גישושים של דייט ראשון. הפתרון שמצאתי לכך הוא שאני ישר אומר "טוב, אני אכנס לשירותים להחליף לבגדי עבודה ונתחיל, בסדר גבירתי?". זה הפך להיות האוטומט שלי, כדי ליצור רגע בו כל אחד יוכל להכנס לתפקידו. והנה, אני אומר לה את זה, והיא עונה "לא. קודם נדבר". היא יושבת על הספה ואומרת "אתה תשב כאן". היא לא מצביעה על מקום ספציפי, אבל לשנינו ברור היכן המקום הזה. חלקיק שניה של בלבול עקב היציאה מה"אוטומט" ולאחריו מפציצה את הראש תובנה - בום, אני לא בשליטה כאן. היא, לחלוטין.
******
"סליחה, גבירתי, יש לך אולי כפפות גדולות יותר?"
כאשר אמרתי לה לאילו דברים אני זקוק כדי לנקות היא אמרה שיש לה כפפות לייטקס. עכשיו מתברר שהן במידה S.
"לא. זה מה שיש. תתמודד".
ושוב, חלקיק של איבוד שיווי משקל. לא "אופס, חשבתי שזה יתאים לך" או איזו חצי התנצלות. זה מה יש, קדימה. ופתאום זה מרגיש מאוד טבעי, הרי עבד צריך לבצע משימה ללא קשר לתנאים. הנה, זה מה שביקשת זה מה שקיבלת. זה מה שהאופי שלך אומר לך לעשות. וזה מרגיע ומרגיש שכל פיסות הפאזל נופלות למקום.
זה נשמע חסר כל משמעות, סך הכל כפפות קצת יותר קטנות, אבל זה דורש מאמץ ללבוש ללא לקרוע וגם מגביל את התנועה. כפפות בגודל טוב הופכות להיות לעור שני מהר מאוד. כפפות קטנות מורגשות בכל תנודת אצבע, כמו אזיקים מלייטקס.
******
קבענו מראש שלא יהיה כל מגע פיזי, כפי שאני תמיד אומר מראש. זה הקו האדום שקבעתי לעצמי על מנת שזה לא יחשב לבגידה (ברור לי שלא יעמוד במבחן המציאות עם יתגלה, אבל זה הסיפור שאני משכנע את עצמי בו).
אני על הברכיים, מקפל כביסה. היא עוברת ליידי ומברישה את ידה על כתפי. האם בטעות? האם כדי לבחון? האם כדי למתוח גבולות? מותר לה, כמובן, היא השולטת. אני ממשיך לקפל, כאילו לא קרה. אבל קרה, ולפעמים נגיעה אחת רכה היא הרבה יותר משמעותית מחיבוק חזק.
******
הדרך הביתה אחרי ניקיון היא כמו אחרי יוגה (כך אומרות השמועות....) או מדיטציה. אני מרגיש נקי, רגוע, לא הולך על הקרקע. ברדיו יש רצף של שירי אייטיז וניינטיז, ואני שר ומתופף על ההגה. אני טעון באנרגיה חדשה.