יוצא לאור

אחד הדברים שאני הכי אוהב באינטראקציות שלי בעולם השליטה הוא התקשורת הפתוחה והכנה שמלווה את ההתערטלות הנפשית והפיסית.

אוהב גם את הרגעים האלה בהם אני מקבל פידבק על עצמי. פידבק שמאפשר לי להבין איך אני נראה כשמסתכלים עלי ממול. ואם, ואיפה.. אני יכול עוד להשתפר.

יודע שאני לא מושלם, לא עף על עצמי. תמיד שמח להתפתח עוד. וכמובן להצליח לגעת ולעורר התפתחות גם אצל מי שמולי.

קיבלתי כאן לא פעם פניות שקשורות ל DDLG. כנראה מכאלה שזיהו בי תכונות אבהיות.

פידבק מעניין שקיבלתי לאחרונה אחרי מפגש שכנראה לא יתפתח למשהו ארוך טווח, נגע גם הוא באותה נקודה

וזה מאוד מעניין אותי,

אני לא נמשך להתנהגות ילדותית.

משחקי תפקידים של אבא וילדה קטנה - לא מדליק אותי באופן מיוחד. אם הייתי בקשר כזה, אני חושב שהייתי משתעמם מהר מאוד.

אני כן אכפתי, מתעניין, מעניק ועוטף מטבעי. אבל אני לא מחפש את המקום של הדאדי. יותר מזה, אפשר בהחלט לומר שאני בעצם לא צריך אותו כלל וכלל.

מאידך, לא ניסיתי להתאים את עצמי בעולם הזה לאף תבנית או הגדרה (גם לא להגדרה של "שולט")

והמשוב הזה גורם לי לתהות. האם אני איזשהו סוג של דאדי דום? האם דאדי דום מוגדר כך רק מעצם קיומה של ה Little Girl?

מה אני? מי אני? מי? מה? (סתם נסחפתי, כי זה מזכיר לי קטע ממערכון)

איך זה שאני תמיד לא מתאים בדיוק להגדרות ותבניות?

האמת היא שאני לא יודע, אבל בטח יהיה כיף לגלות ומאוד מעניין לקבל עוד ועוד פידבקים