"יודע לגעת" היה אחד הכינויים שהשתמשתי בהם פעם בזמנו, זה היה עוד לפני שאתר הכלוב היה בכלל קיים (למיטב זכרוני) אבל בחדרי הצ'אטים באתרים שונים, היה אפשר למצוא חדרי שיח בכל קינק כמעט שהיה עולה בדעתו של אדם.
לגעת זה חלק מהמהות שלי בעצם. לגעת בכל מקום שרק אפשר, והכי עמוק שאפשר. בגוף, בנפש.
בשביל לגעת עמוק באמת, צריך להתקרב - ובשורה התחתונה - הכל מתנקז לשם, לצורך הזה של כולנו. הצורך שלנו להתקרב לאחרים והצורך של האחרים להתקרב אלינו.
נגעתי המון, נגעתי עמוק. זה לפעמים כאב כי לא תמיד נשארתי להמשיך לגעת.
לפעמים כי לא רציתי להישאר, לפעמים כי לא רצו שאשאר, לפעמים כי פשוט לא היה טעם להישאר.
השיר הזה התנגן לו פתאום היום. ופתאום זה הכה בי.. ההבנה הזו שלא נגעו בי מספיק. לא מספיק בגוף, לא מספיק בנפש.
או שאולי אני פשוט לא יודע שובע?
מי יודע?
אנחנו באים, אנחנו הולכים, מה משאיר אותנו?
