לפני 10 שנים. 1 בינואר 2014 בשעה 20:50
הבנתי מזמן שלא פשוט לך להיות את. לנהל את המלחמות שאת מנהלת עם עצמך בתוך ראשך. כל יום, כל היום.
רוצה להעיז, לעשות, לחוות, לדעת ולהבין. להבין למה את מסתובבת כה חסרת מנוחה ושובע. כאריה הסגור בכלובו.
למה את כ"כ מחכה שאגע בך, מחכה להתמוסס אל כף ידי. להתמכר למגע ואז לשכוח מהכל, מכל הכעסים, התסכולים והמלחמות הפנימיות.
ולמחרת בבוקר, הכל מתחיל מחדש..