הפוסט להלן מובא כפי שנכתב (למעט צנזור קל). החלקים רבים מהמפגש שהוחסרו, הושמטו במקור.
הוא מעמת אותי עם עצמי. לא מוותר על מענה לשאלה שחודרת עמוק, שאלה כזו שאני לא ממש רוצה לענות עליה כי המענה מעלה בי תחושות לא נעימות. מעיר לי כשאני שוב מסתייגת ושוב שוללת, מתחילה ב״לא״ במקום ב״כן״. באיזה שהוא שלב דמעתי. בלי שהוא יראה. שכבנו בכפיות, הוא מאחורי, כבר קצת עייפים מהאינטנסיביות של הערב המדהים שעבר עלינו, אני התחלתי להרגיש את האלכוהול מפעפע בי ומשחרר מחסומים ופשוט דמעתי. בשקט, בלי שום קול.
זה התחיל בזה שהייתי צריכה להגיע ללא חזייה. ההרגשה של השדיים חופשיים מתחת לחולצת המעטפת כבר הביאה אותי לבסיס התחלה של היי מסויים. הוא המתין לי בחוץ. חיבק אותי כשהגעתי, פשוט יודע כמה אני לחוצה. חבט על ישבני כשצעדנו לדלת. מיד כשסגר את הדלת הצמיד אותי בהפתעה לקיר. הצמדה חזקה וחושנית שטלטלה אותי וגרמה לי לפיק ברכיים.
כשעמד במטבח להכין קפה קרא לי שאבוא לעמוד לידו. ברגע שנעמדתי קרוב אליו חבש לי כיסוי עיניים, חשף את שדיי ושיחק איתם קצת שולח בי זרמים מענגים של כאב שגרמו לי לגרגר. לאט לאט עברו להן עוד כמה רגעים ונשארתי כשרק תחתונים לגופי, ישובה לידו ומצבטים תפוסים לי על הפטמות. לא היה ס״מ בגופי שהוא לא חקר, בדק, נגע ולפתע אחת מאצבעותיו מצאה את דרכה לתוך ישבני סוחטת ממני אנחה, אצבע אחרת עיסתה את הדגדגן גורמת לי להירטב עוד ועוד עד שתחתוניי היו ספוגים.
היו לי כמה ״פעם ראשונה״ באותו לילה.
פעם ראשונה שהוא גמר לי בפה ואסור היה לי לפספס שום טיפה ואח״כ עוד פעמיים.
פעם ראשונה שענדתי קולר אחרי המון המון המוןןןן שנים, קולר שבאיזה שהוא מקום שיחרר אותי וגרם לי להרגיש קלה.
פעם ראשונה שקיבלתי סטירה, על הלחי שטלטלה אותי עד לעומקי הנפש ושחררה ממני שדים שגרו בתוכי עשרות שנים.
פעם ראשונה שלא רציתי ללכת הבייתה.
פעם ראשונה שגמרתי ממגע של אצבע לא שלי, בלי שום דבר נוסף, רק אצבע.
פעם ראשונה שעניתי ״כן, אני רוצה להיות הזונה שלך״.
יצאתי משוחררת, מאושרת, קלה, סוג של פורחת. תודה.
