יוצא לאור

20:40

עומד ברמזור אדום בקצה גשר השלום בנתניה לכיוון העיירות הציוריות המזרחיות לעיר הפשע, וברדיו מתחיל להתנגן שלמה ארצי.

זכרונות של אהבה שמתה פתאום צפו והציפו את החלקים שבי, החלקים שמתו אז, יחד עם האהבה.

מגביר את הווליום ברדיו, נזכר ושר בקול

"ובלילה ההוא,
כשהלכנו בתוך העיר,
דיברתי אלייך ולא ענית לי.
מה הפריד אז בינינו?
רגש כזה או רגש אחר,
או אי הבנה עד הסוף.
אצלנו, חבל, תראי איך אצלנו,
פעם תורי ופעם תורך לאהוב."

נהג מונית משמאלי, מעיף בי מבט משתאה.. בטח חושב שאני קצת ירדתי מהפסים... אני חושב ששלמה ארצי חווה אהבה נכזבת עם פולניה :)

שתי שניות אחרי זה, כבר לא אכפת לי מכלום.. מוצא את עצמי שואג עם הרדיו, עם שלמה "עיניה פוצעות, אבל נשארתי שלם"

כן, נשארתי שלם. אולי קצת יותר שלם מקודם אפילו. לפעמים זה יכול לעשות טוב להתפרק ולהרכיב את עצמנו מחדש, קצת יותר טוב מאיך שהיינו קודם.