יוצא לאור

לפעמים יש משהו בשירים של מוקי שמצליח לעבור ולגעת. גם בכתיבה וגם בשירה, יש משהו שמבצבץ בין השורות, בין המילים ומצליח לעבור.. לגעת.

גם בשיר המקסים הזה, הוא מצליח לעשות את זה. להעביר את התחושה, את ההתגברות, את ההחלמה.. אך גם את הצלקת.

בפרידות, אנחנו לעיתים נפרדים גם מעצמנו. חלקים מאיתנו, כמו נשארים מאחור. ואנחנו? ממשיכים להרגיש את הקרעים, את החוסר.

זה לוקח זמן להחלים. לפעמים קצת פחות, בד"כ קצת יותר. אח"כ מרגישים שנותרה רק צלקת. בדיוק כמו שהוא כותב. וזה כ"כ נעים להרגיש שהתגברנו..

"

עכשיו את רחוקה ממני,
אבל זה לא כואב.
כי כמו שהגעת ככה גם הלכת --
את, ששברת לי את הלב..

"

כל כך נעים להתחיל כך את הבוקר.. יום נפלא לכולם :)

http://www.youtube.com/watch?v=BQUwvwgNpNs