קצת אחרי שהצטרפתי לכלוב והתחלתי לכתוב בבלוג, זכיתי לשלל שורות אדומות שבירכו אותי על הצטרפותי והחמיאו לי על כתיבתי.
יש לציין שזו הייתה קבלת פנים הרבה יותר חמה מזו שציפיתי לה.
בין המברכות, גיששה מישהי ושאלה אותי "היכן אתה נמצא בחיים האלה?"
עניתי לה שאם להיות אובייקטיבי, הדרך הכי פשוטה להגיד היכן אני נמצא בחיים האלה תהיה לומר שאני בסוג של מסע חיפוש. ברור לי שמתישהו אמצא מישהי שפשוט.. תגרום לי להפסיק לחפש.
אני חושב שזו התשובה הכי טובה וכנה שיכלתי לתת אז.
היום, כשאני חושב על זה. אני יכול לומר בשיא הכנות, שאני עדיין באותו מקום.
אני לא כותב זאת ממקום שלילי, לא בטרוניה, לא בצער, לא בחוסר ולא בתחושת החמצה. דווקא טוב לי בחיי. אני נהנה משלווה ונחת.
אני כן מתגעגע לאינטימיות, אפילו מאוד. יודע שהזנחתי זאת בחודשים האחרונים בגלל עיסוקים רבים שלא הותירו לי ממש זמן.
ועדיין.. עדיין מחפש את החיבור העמוק הזה בין שניים. כי שם מתחילים הדברים הכי יפים :)
אני יודע שאני אמצא :)
