לסיפור הזה קיבלתי השראה משיטוטים בבלוגים ופרופילים שונים. הוא לא מכוון לאף אחד או אחת באופן ספציפי. כל קשר בין הסיפור למציאות, מקרי בהחלט.
השנים חלפו, כיפה אדומה גדלה והפכה לאישה.
השנים הרבות בהן חיה בבית אימה בקצה היער כשהיא מקבלת הוראות מבוקר עד ערב, נתנו את אותותיהן. כיפה אדומה לא הכירה שום דבר אחר.
"תחלבי את הפרות"
"לכי לטפל בגינה"
"קחי את סלסלת האוכל לסבתא"
"תקרצפי את הרצפה"
"תכיני לי לאכול"
כיפה אדומה אהבה מאוד את אמא שלה, אהבה לרצות את האם. ליבה התמלא בשמחה וסיפוק בכל פעם שהשלימה משימה וחשה בשביעות הרצון של האם.
"אמא דואגת שתמיד אהיה עסוקה ולא אשתעמם" היתה חושבת בינה לבין עצמה. "אני לא מבינה איך ולמה אבא ברח ממנה" היא המשיכה לתהות.
"אני בטוחה שאם אבא היה נשאר איתנו, גם הוא לא היה משתעמם לרגע" חשבה לעצמה בתמימות.
בלילות, כיפה אדומה כבר חלמה על קשר זוגי. היא השתוקקה לדמות גברית בחייה.
"אני רוצה גבר שאוכל להעריץ אותו, שיקשיב לי, שידאג לי, שארגיש בטוחה בזרועותיו, שיבין אותי, שירגש אותי, שיקח אותי לגבהים ומקומות בהם לא הייתי מעולם". המחשבה על גבר שכזה גרמה לרטיבות גדולה בין רגליה.
"אני רוצה גבר סמכותי שידע לדרוש ממני ולתת לי הוראות, ממש כמו אמא.. אבל יותר. שלא יהיה לי משעמם בחיים איתו. זה מה שהכי נכון בשבילי" חשבה לעצמה עד שנרדמה. כשישנה, חלמה חלומות קסומים ומרטיבים על קשר עם גבר סמכותי ששולט בה בחום.
בבוקר אביבי של יום שבת, לקחה כיפה אדומה את הטאבלט שלה, ארזה אותו בסלסילה עם קצת אוכל ויצאה לטייל ביער.
היא כה התמוגגה מהנוף ומניחוח הפריחה והלבלוב עד שלא שמה לב כמה התרחקה מביתה. רק כאשר הגיעה אל קרחת היער (זה היה יער מזרח תיכוני) הבחינה בדרך הארוכה שעברה.
"הו, מוטב כי אשב לי לאכול מהסלסילה מלאת המטעמים אשר ארזתי לי, אנוח מעט ואחזור הביתה" חשבה לעצמה כיפה אדומה, וכך עשתה.
לאחר שסיימה לאכול, שלפה את הטאבלט שלה והחליטה לחפש לה אתר הכרויות בו תמצא גבר כלבבה בזמן שהיא נחה.
"גבר סמכותי הוראות ריגוש" היו מילות המפתח שהזינה למנוע החיפוש. 3 שניות מאוחר יותר, כבר היתה באתר בדס"מ.
כמו משום מקום, הופיע לפתע זאביק מולה. הוא מאוד שמח לראותה באותו יום מפני שהוא היה חרמן מאוד.
"הי כיפה, מה שלומח כפרה?" {הסיפור נטול סטיגמות, אבל זאביק דיבר בח'}
"שלומי מצוין" ענתה כיפה אדומה תוך שהיא מנסה להסתיר את הטאבלט.
זאביק חטף את הטאבלט מידיה והציץ במסך.
"מה זה כיפה כפרה? את מחפשת שולט?"
"אמממ.... כן" ענתה כיפה "אתה מכיר את סיפור חיי, אני אוהבת גברים שולטים, אני אוהבת להישלט" הוסיפה.
"יש לך מזל גדול, נשמה" אמר לה זאביק. "במקרה את נמצאת מול השולט מספר אחת ביער הידוע בכינוי מאסטר זאביק השולט האחזרי" {הסיפור נטול סטיגמות - זה לא אני, זה הוא 😄 }
"אתה? מאסטר זאביק?" שאלה
"נחון, מאיפה את יודעת את זה?"
"הרגע סיפרת לי" ענתה כיפה בהכנעה.
"את רוצה להיות הנשלטת שלי?" שאל זאביק במתק שפתיים.
"אתה תשמור על גופי ונפשי? תדאג לי? תרגש אותי?" שאלה כיפה אדומה בתמימות.
"בטח, בטח, אני השולט מספר אחת. אני השולט הכי הטוב כפרה. למה את חושבת קוראים לי מאסטר זאביק השולט האחזרי?" הבטיח זאביק.
"כן, אני רוצה להיות הנשלטת שלך, בבקשה תסכים להיות השולט שלי" פנתה אליו כיפה אדומה בתחינה.
ליבה של כיפה עלץ בקירבה, היא התרגשה ושמחה מאוד על מזלה הטוב שכ"כ מהר זימן לה את אשר חפץ ליבה.
"תתפשטי" פקד עליה זאביק, וכיפה התפשטה.
"על ארבע, כלבה" נבח עליה זאביק, והיא צייתה.
זאביק תלש מספר ענפים משיח קרוב והחל להצליף בכח בכל גופה של כיפה, כיאה לשולט אכזר.
"איי, זה ממש כואב" יללה כיפה אדומה. זאביק שהיה שיכור מתחושת הכח לא שמע אותה כלל וכלל.
כיפה אדומה פחדה לזוז, פחדה לאכזב את השולט שזה עתה השיגה כדי שלא ינטוש אותה. הוא הרי הבטיח שידאג לה.
רק לאחר שכל גופה הפך אדום וזאביק קצת התעייף. הוא חדל להצליף בה והחל לזיין אותה.
לאחר שגמר, יצא ממנה והחדיר את איברו לפיה.
"תמצצי, שיצא נקי". פקד עליה, אבל כיפה כבר לא שמעה אותו. היא התעלפה והשתטחה שדודה על הארץ. היא כבר לא היתה בהכרה.
שלושה ימים מאוחר יותר, כיפה התעוררה בחדר לבן. על מיטה עם סדין לבן, מהחלון הסמוך נשקף נוף פסטורלי של אחו יפהפה.
אימה וסבתה שישבו לצד מיטתה הבחינו בהתעוררות.
"איזה יופי, את בסדר. הרופאים הצליחו להציל אותך" הן צהלו.
אבל כיפה אדומה לא היתה לגמרי בסדר. היא כבר לא היתה כקודם, משהו נשבר בתוכה. משהו שהרופאים לא יוכלו לתקן.
זה נחמד למצוא מלוכה כשמחפשים אתונות. יכול להיות קצת פחות נחמד למצוא זאבים כשמחפשים אריות.
