יוצא לאור

מאז שהתגרשתי בשלהי 2011, מצאתי את עצמי כמעט בכל מערכת יחסים שהיתה לי בתפקיד המנטור, העמוד התומך, ההשראה, הפסיכולוג ולפעמים, גם סוג של אב.

תמיד נתתי מעצמי המון, כזה אני, הנתינה היא חלק ממני... תמיד היתה וכנראה שתמיד תהיה.

עשיתי קצת סדר במגירות היום, מצאתי המון ניירת ישנה שהגיע הזמן לזרוק והתחלתי למלא שקית בכדי לזרוק לפח איסוף הנייר למחזור.

היה במגירות האלה הכל מהכל: תלושי שכר ישנים, פוליסות ביטוח שפג תוקפן כבר מזמן, חשבוניות שונות ומשונות, הודעות מהבנק וחברות האשראי וכן הלאה והלאה.

במעטפה אחת, מצאתי מספר דפים קטנים. כתובים בכתב יד צפוף צפוף שמיד זיהיתי. גם המעיים שלי שהתהפכו בן רגע זיהו את הכתב.

לא משנה כמה נתתי והענקתי, זה אף פעם לא הספיק. היא רצתה שאבטיח לה מראש חיים יציבים משותפים. ואני, חששתי מחוסר היציבות שלה ואי שביעות הרצון המתמדת.

אהבתי אותה מאוד, נתתי לה יותר ממה שאי פעם נתתי למישהי והייתי עבורה מנטור, עמוד תומך, חוף מבטחים, פסיכולוג, אבא ומגדלור.

היא לקחה הכל, היתה זקוקה לכך מאוד ולא בהכרח באשמתה. החיים לא האירו לה פנים.

כשזה נגמר, עברתי הלאה. לא!!! זה לא היה קל!!! אבל התגברתי, המשכתי הלאה וחוויתי שוב אושר. יודע שגם לה היה קשה להתגבר.

והנה.. כמה דפים מלאים במילים צפופות שאפילו לא קראתי שוב היום, הזכירו לי כמה היא היתה זקוקה לכל מה שיכלתי לתת. והמעיים שלי התהפכו - כי הנתינה התפרצה החוצה, ולא היה לאן...

יודע שזה ישתנה, שתגיע זו שתגרום להכל להתפרץ שוב מחדש באותן עוצמות. אולי היא כבר עוקבת אחרי.. ומהססת לפנות. ואולי, עוד לא הצטלבו דרכינו.

יודע את התשובה לשאלה של בוב מארלי.. איך אתה יכול לתת יותר בכדי לקבל פחות..

Misty (morning) mornin', don't see no sun;
I know you're out there somewhere having fun.
Mysteries I just can't express:
How can you ever give your more to receive your less?
Like my good friend said, in a reggae riddim:
"You can't jump - you can't jump in the water, if you can't swim."