יוצא לאור

לפעמים כשאני שומע את השיר הזה, אני מפנטז על להשאיר הכל מאחור וללכת - בלי לדעת באמת לאן.

זו מין פנטזיה שנחמד להרהר בה, למרות שסביר להניח שלעולם לא אגשים אותה, טוב לי איפה שאני נמצא ואין לי צורך אמיתי לברוח משום דבר... ועדיין.. נחמד להרהר בה :)

פעם, בשנות העשרה המוקדמות מאוד שלי ברחתי מבית הורי למשך כ40 דקות תמימות. אני חושב שעד היום הם לא יודעים על הבריחה הזו :)

"

הם הגיעו להחלטה והחלו לארוז.

עזבו עוד בטרם זרחה השמש באותו היום, יצאו לחופשת קיץ נצחית.

אך לאן הם הלכו, מבלי לדעת את הדרך?

הם שתו את היין עד תום, והחלו לדבר. כעת היו להם דברים מאוד חשובים לומר.

וכשמכוניתם התקלקלה, הם החלו ללכת, אך לאן הם הלכו, מבלי לדעת את הדרך?

כל אחד יכול לראות שהדרך בה הלכו סלולה בזהב.

שם תמיד קיץ, ולעולם לא יהיה להם קר.

הם לעולם לא ירעבו, לא יזדקנו ושיבה לא תזרוק בשערם.

אתה יכול לראות את צילם נודד היכן שהוא. הם לא יגיעו הביתה, וזה ממש לא אכפת להם.

הם רצו את הכביש המהיר, הם הרבה יותר שמחים שם היום.

הילדים התעוררו, ולא מצאו את הוריהם.

הם עזבו עוד בטרם זרחה השמש באותו היום.

הם פשוט נסעו, והשאירו הכל מאחור.

אך לאן הם הלכו, מבלי לדעת את הדרך?

"

https://www.youtube.com/watch?v=b0wfu3tOrtQ