שוב ערב שישי, השמש שוקעת בנחת באופק. ברדיו מתנגנים שירים נעימים בנינוחות, ואני לבדי, מנסה להספיק דברים שרציתי לסדר ולעשות בבית. כל כך אוהב את השלווה של השעות האלה עם השירים הקסומים ברדיו.
בשרשור\דיון שנתקלתי בו לאחרונה באיזה פורום ישראלי, סיפר פותח הדיון על נישואיו לבחורה ש"התהפכה" מיד אחרי החתונה. על ההתעלמות שלו מהסימנים המקדימים בגלל שכ"כ אהב אותה. הוקל לי לקרוא בסוף הדיון שהבחור "קיבל שכל" והתגרש ממנה לבסוף. אני בטוח שהוא חסך מעצמו המון עגמת נפש ותסכול.
במדורת ל"ג בעומר, עמדתי עם עוד מס. אבות בצד בזמן שהילדים השתוללו סביב המדורה. שוחחנו על דא ועל הא כשפתאום התחוור לאחד האבות שאני גרוש. ברגע אחד החל לשפוך את ליבו בפניי על דרישת אשתו להתגרש שנחתה עליו כרעם ביום בהיר ממש לאחרונה. רק יומיים קודם לכן הוא יצא מהדירה המשותפת ועבר לדירה שכורה בשכנות. אי אפשר היה לפספס את הבלבול בו הוא שרוי.
בדרך הביתה, הרגשתי שמח ומעודד. שמח שידעתי לעשות את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון, על אף הקושי והחשש, ולעבור הלאה. גם אני עמדתי כמו הבחור הראשון על סף מיסוד פרק ב' לא יציב. ידעתי לתת לאינטואיציה להנחות אותי וללכת משם, על אף הכאב והצער.
וכמו הבחור השני, גם אני הייתי שם, מול אינסוף דרישות ובירוקרטיה, יודע כמה הוא מבולבל אבל יודע שבקרוב הכל יתבהר לו.
עדיין שואף לפרק ב', ואוהב את החופש
