"מה תעשה לי כשניפגש?" היא אחת השאלות השכיחות ביותר. מסתבר שהמון חששות מסתתרים לא פעם מאחורי השאלה הזו גם אם היא נשאלת בחיוך. מפתיע כמה חששות יכולים לנטוע השיטוט בכלוב בכלל ובבלוגים והסיפורים בפרט.
"אין לי מושג עדיין מה אני אעשה לך" אני תמיד עונה בכנות.
אין לי ריטואל קבוע. ואני בכלל לא מתחבר למילה הזו "סשן", היא מרגישה לי כמו מפגש בתחושת ריחוק\זרות והתחושות האלה, לא מהחביבות עלי.
"ניפגש, ובהתאם לאינטראקציה בינינו, כבר יצא ממני מה שצריך לצאת. אני מאוד סומך על האינטואיציה שלי" אני מוסיף ואומר.
"לא תקפוץ עלי מיד כשאכנס?" ממשיך החשש לצוף
"למה? מה קרה? מה הלחץ? לאן יש למהר?" אני עונה
"נשתה כוס קפה בנחת, ניתן לפחד והלחץ להירגע מעט קודם. הכל יהיה בסדר, אין לאן למהר."
אני משער שרובכם\רובכן לא נתתם על כך את הדעת אבל משיטוטים בכלוב - נוצר המון חשש אצל אלה שרק קראו ולא התנסו או התנסו מעט.
וכך ממשיכים לשוחח.. הלחץ והחשש נרגעים מעט ופתאום.. מבליחה שאלה חדשה
"אז מה תעשה לי?"
:)
