באחד הביקורים האחרונים שלי אצל הורי, ניג'סה לי קצת האמא.. "אתה צריך לדאוג לעצמך, למצוא לך מישהי.."
האמת היא שזו ממש לא פעם ראשונה אלא ריטואל שדי חוזר על עצמו, ואני מקבל אותו בהבנה גדולה.
היא בטח רוצה לראות אותי נישא בשנית, אולי מקים משפחה חדשה...כי הדור שלה - לא יודע אחרת. בשבילם גבר גרוש שלא נכנס לזוגיות חדשה וקבועה, זה לא דבר תקין.
"אני לא רואה את עצמי מתחתן שוב" אני עונה בכנות, מנסה להיות הכי עדין שאני יכול... "הספיקה לי פעם אחת. לגור ביחד בלי נישואים, זו בהחלט אופציה שיכולה לבוא בחשבון, אם אמצא מישהי מתאימה. וחוץ מזה, את בטח כבר יודעת שהיום לא מתחתנים כ"כ מהר".
היא לא מוותרת לי 😄 "לא טוב שתהיה ככה לבד, אתה צריך משפחה" היא מפטירה בעקשנות האופיינית לה.
"ניסיתי פעם אחת, את יודעת איך זה נגמר. ותראי אותך ואת אבא, איך הנישואים שלכם נראים.. זה לא יקרה בכח. טוב לי ככה, באמת שלא רע לי ואת הרי יכולה לראות את זה עלי".
בשלב הזה היא נאנחת ומתפלאת על עקשנותי בינה לבין עצמה. שנינו יודעים שבביקור הבא שלי זה יצוף בחזרה.
באמת טוב לי ככה, האושר שלי לא תלוי בקיומו של קשר זוגי. עדיף הרי להיות לבד מאשר להתפשר על קשר לא מספק. וככל שעבר הזמן מאז הצטרפתי לכלוב ומימשתי את המהות שלי, הבנתי שכל האופציות של ההכרויות הוניליות כבר לא בשבילי. וממה שנשאר, ההיצע נראה דל מתמיד. ועדיין, אני תמיד זוכר שהכל יכול להשתנות ברגע אחד.
יודע שאני שונה למדי מהנוף המקומי כאן ועדיין, זה ברור לי כשמש שאין פשרות וניליות, עדיף לבד מאשר להתפשר. זה רק עניין של זמן עד שהיא תגיע :)
אהבה אצלי זה לא פאסה, אבל עדיין, לא יכלתי לחשוב על שיר יותר מתאים מזה. שיר שמזכיר לי את זו שהציבה לי אולטימטום והזדעזעה לגלות שסירבתי.
