מפידבקים שקיבלתי ומתגובות לפוסט הקודם (מה בא לי?), נדמה לי שקצת התפספס הרעיון של הפוסט הספציפי הזה. אני לא נוהג לבאר את הפוסטים שלי, אבל הפעם אחרוג מהרגלי.
אין בפוסט כל כוונה לרמוז או להעיד על בלבול אישי שלי בנוגע למה אני רוצה או מבקש לעצמי. אני מאוד מודע לעצמי ולרצונותי. אני לא מבולבל, אבוד, חסר כיוון או תוהה לגבי דרכי.
הפוסט "מה בא לי?" בא לשקף את המחשבות שעברו בי לגבי המנעד הרחב של הרצונות של האדם.
לכולנו יש פנטזיות, לכולנו יש רצונות ופנטזיות שונים. ואין שום סתירה גם אם הם מופיעים כשאנחנו צועדים בכיוון שהתווינו מראש.
רגע אחד בא לנו משהו אחד, רגע אחריו יכול להתחשק לנו בעצם משהו אחר.
האם אדם שמחפש קשר זוגי רציני, אסור לו להשתעשע בפנטזיה על קשר מזדמן?
האם אדם שמתחשק לו לאכול פיצה, לא יכול לשנות את דעתו פתאום ולהחליט שבא לו שווארמה?
ובטח גם קרה לכם שבאמצע שיחה פתאום עייפתם, והתחשק לכם לשתוק. מפתיע? לא ממש.
לכולנו בא גם, וגם וגם וגם וגם.
האם הרצון לגוון הופך אותנו למבולבלים? ממש לא בהכרח.
זה בסדר גמור, מותר לנו. מותר לנו גם לרצות את הכל, הכל טוב :)
