לפני 10 שנים. 6 בינואר 2014 בשעה 9:13
...וגם תודה רציתי להגיד לך, האדון הראשון שלי.
על כל מה שלימדת אותי, שגילית לי, שחשפת בפניי.
על עינוגי וייסורי הגוף בו זמנית.
על שכיוונת את גופי לצרכיך, על הסבלנות שלימדת אותי. ההכנעה.
הפחת בי חיים, עוררת אותי.
עזרת לי לכוונן לכדי דיוק את הרצונות והצרכים שלי. כן, שלי. למרות שדרשת שאבטל את ישותי לחלוטין. זאת לא אני.
בזכותך אני כאן.
ותמיד תישאר האדון הראשון שלי.