היום קיבלתי שיעור בתיאום ציפיות.
מסרתי את הכתובת, אמרתי שיצלצל באינטרקום ואשאיר דלת פתוחה.
חיכיתי בחדר השינה, לבושה כמו שהוא אוהב.
ביריות, מחוך ועקבים.
הוא ביקש תחתונים זנותיים אבל אין לי, אז לבשתי חוטיני ורוד רגיל.
הציפייה הרעידה אותי.
בצהרי היום, באמצע יום עבודה, לצאת לסקס עם זר אצלי בבית.
אין לו את הטלפון שלי, לא יודעת את שם משפחתו.
הכל דרך האפליקציה ההיא.
לפי התמונות הוא נראה מרשים מאד. גבוה, מבט חודר, חיוך ממיס, מלא קעקועים, כמו שאני אוהבת.
ואז הוא הגיע.
צלצול באינטרקום, אני ממהרת לפתוח את הדלת ולחכות בחדר השינה כמו שהבטחתי.
עומדת בפוזה ביישנית, רגליים צמודות וידיים אוחזות ברצועות הביריות, ראש מוטה הצידה וחיוך ביישני.
הלב דופק בטירוף, לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי ככה.
מצד שני, לא זוכרת מתי בפעם האחרונה עשיתי דברים כאלו.
לא ברור לי לפי מה הסקתי שהוא גבוה, כי עם העקבים עברתי אותו. כן, הקעקועים שם, אבל פתאום המבט נראה לי סתם חרמני כמו כל זכר מצוי.
ראיתי שהוא מרוצה ממה שהוא רואה, הפך אותי אחורה לבחון את התחת.
אחרי הרבה זמן שלא הפליקו לי, הגוף שלי לבן וחלק מסימנים, רק מחכה להיות מסומנת.
אז גם את זה הוא לא סיפק יותר מדי. הפלקות הססניות, אני עדיין לבנה.
שום כריזמה שתגרום לי להעריץ אותו. שום אנרגיה של כוח, עוצמה, לקיחת בעלות.
בקיצור, שום דבר.
ואת הכי גרוע הוא שמר לסוף.
אחרי שגמר, התחיל להתלבש.
ואני חרמנית לא מסופקת, מתחילה להבין שכאן זה נגמר. שהוא לא מתכוון לדאוג לי.
וזה הקו האדום שלי, חברים.
אנחנו לא בשום קשר משום סוג שהוא, כדי שתשאיר אותי רטובה להתייבש לבד.
בקשר הקודם יכולתי לקבל את זה, למרות שלא אהבתי את זה אף פעם, אפילו לא כעונש, כי ידעתי שבפעם הבאה אתוגמל.
אבל עכשיו?! ממש לא מקובל.
מתלבש, ואני שוכבת על המיטה, מחייכת לעצמי בהבנה שהכוח חזר לידיים שלי.
- נהיה בקשר?
- לא גמרתי
- בעיה שלך
- אז לא
אולי הייתי צריכה להגיד את זה מראש, אבל איפשהו זה משהו כל כך טריויאלי שהיה לי כל כך ברור שזה יקרה. ההתרגשות נבנתה בחלקה על צעקות העונג שדמיינתי שירעידו את דירות השכנים בשעת צהריים זו.
והנה, הנייד מצפצף בחוסר סבלנות. הוא שולח הודעות לאחר מעשה.
לא תקבל עוד.
איכזבת? לא בא לי לראות אותך שוב. פשוט מאד.
וזו הנקודה שבה אני אוהבת להיות בשליטה.
